האנשים האחרונים שזכו לראות את הרה"ג רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל הי"ד זי"ע
מסמך רשמי באישור נוטריון, עם פרטי הפספורט של הגאון רבי אלחנן וסרמן ועם תמונתו. ווילנא, דצמבר 1940 [תש"א]. ליטאית.
דף (שני עמודים), הדפסה במכונת כתיבה ותוספות בכתב-יד, חתימות וחותמות. כפי הנראה שימש כפספורט זמני או כתחליף לפספורט.
בעמוד הראשון מופיעים פרטי הפספורט: שם, מקום לידה, צבע עיניים, ופרטים נוספים. בתחתית העמוד - אישור נוטריון. בעמוד השני - אישור חתום ע"י שנים מ"אזרחי פולין" המאשרים כי הם מכירים את ר' אלחנן, שנולד ב-1875 ומתגורר כעת בסמילישוק וכי הוא המצולם בתצלום המצורף למסמך. שני החתומים הם: Salomon Gutvirth (שלמה גוטוירץ) ו-Icchok Ploncak/Placzak-Srul (ישראל פלונצ'ק) [הרב ישראל פלונצ'ק היה תלמידו המובהק של ר' אלחנן, לימים שימש כרב בחיפה]. בחלקו השני של העמוד אישור רשמי נוסף בחתימת נוטריון וחותמות בית המשפט המחוזי של ווילנא.
בעמוד הראשון הודבקה תמונת פספורט של רבי אלחנן, חתומה בשתי חותמות רשמיות של בית המשפט המחוזי של ווילנא. תמונה זו של רבי אלחנן לא ידועה, והיא התמונה האחרונה הידועה ממנו לפני הירצחו על קידוש השם.
הגאון רבי אלחנן ווסרמן (תרל"ה-תש"א), תלמיד רבי שמעון שקופ בישיבת טלז ותלמידו הגדול של רבינו ה"חפץ חיים". כיהן כר"מ וראש ישיבה בבריסק ובמקומות נוספים. לאחר מלחמת העולם הראשונה הקים את ישיבתו "ישיבת אהל תורה" בעיר ברנוביץ. מגדולי התורה הנודעים ומראשי הישיבות החשובים בליטא. שליחם של ה"חפץ חיים" ורבי חיים עוזר גרודז'נסקי ב"מועצת גדולי התורה" של "אגודת ישראל". פרסם מאמרי השקפה רבים שלימים נתפרסמו בספרו "עקבתא דמשיחא", בהם הביע את השקפת דעת-תורה של רבו ה"חפץ חיים" על ה"לאומנות" הציונית ועל המצב הרוחני בכלל ישראל. תורתו ושיעוריו נתפרסמו בספרים: "קובץ שיעורים", "קובץ הערות", "קובץ ענינים", "קובץ אגרות הגרא"ו" ועוד. שיטת לימודו וספריו משמשים עד היום כדרך יסודית בלימוד הישיבתי המעמיק ברחבי עולם התורה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, נמלט עם ישיבתו מברנוביץ לווילנא, שהפכה למקום מפלט עבור אלפי תלמידי ישיבות ומשפחות רבנים בפרק הזמן הקצר של העיר כבירת ליטא העצמאית. מספר שבועות לאחר הגיעו לווילנא (בראשית שנת ת"ש) עבר עם ישיבתו לטרוקי, הסמוכה לווילנא. ולאחר מכן, בסוף שנת ת"ש, בעקבות הכיבוש הסובייטי של ליטא, עבר עם ישיבתו לעיר סמילישוק. זמן קצר לפני פלישת הגרמנים לליטא עבר לעיר קובנה. בגטו קובנה למד תורה במסירות נפש, מסר לתלמידיו שיעורים על הלכות קידוש השם, ולימד את בניו את נוסח הברכה שיש לומר בשעה שמוסרים את הנפש. בי"א תמוז תש"א הובל יחד עם תלמידיו ורבנים נוספים אל ה"פורט השביעי", שם נרצחו על קידוש השם. בחודשים האחרונים לחייו, בעת שהותו בטרוקי ובסמילישוק ניסה ר' אלחנן להשיג עבורו ועבור ילדיו דרך מילוט מגיא ההריגה [ראה חומר מצורף]. ואולם, למרות שכבר השיג אישורים (סרטיפיקטים) לעליה לארץ ישראל מנעו ממנו הרוסים את היציאה מליטא, שכן היה אזרח לטבי ובאותה שעה כבר סופחה לטביה לברית המועצות. כפי הנראה, הנפקת המסמך שלפנינו, בעת שהותו בסמילישוק, היתה במסגרת מאמציו של ר' אלחנן לצאת מליטא ברגעים האחרונים.
 |
| פספורט זמני של הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד מתקופת השואה – ווילנא, תש"א – עם תמונה לא ידועה ואחרונה שלו לפני הירצחו |
גדולי ישראל בתצלומים נדירים
 |
| גדול ישראל בדורות האחרונים, כבוד הרב הגאון מרן ישראל מאיר כגן זצוק"ל בעל "החפץ חיים" |
 |
| הרב הגאון רבי יעקב רוזנהיים נשיא אגודת ישראל |
רבינו הקדוש: טוֹב השם לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו
מעשה מביא יסורים ומעשה מעביר יסורים.
רבנו הקדוש, רבי יהודה הנשיא זיע"א
אגרת ראשי יהודי הגליל המבשרים בשורת גאולה לאחיהם שבגולה, שנת ד'קצ"ח (4,198) לבריאת העולם
ראשי יהודי הגליל (שמרכזם היה אז בעיה"ק טבריא) שולחים ליהודים בתפוצות אגרת המבשרת בשורת גאולה.
זה לשון האגרת:
פּוּרִים בְּשִׁבַּאם
מתוך הספר אבן ספיר - מסעותיו המופלאים של ר' יעקב ספיר הלוי בתימן בשנת ה'תרי"ט ליצירה
יחסו של עזרא הסופר ליהודי תימן
לק"י
קללת עזרא היא מסורת שהתהלכה בקרב יהודי תימן ומספרת את אשר אירע ליהודי תימן בתחילת ימי שיבת ציון ואת השלכות האירועים.
שלושת המקורות הראשונים (שלא ידוע כי התבססו האחד על השני) למסורת על קללת עזרא הם: הרב שלמה עַדֶנִי, מהרי"ץ - הרב יחיא צאלח זצ"ל, מגדולי הפוסקים האחרונים בתימן, שחי בין השנים ה'תע"ד-ה'תקס"ו, והנוסע היהודי יעקב ספיר. כאשר המוקדם ביותר הוא הרב שלמה עדני, הסיפור מופיע בספרו "מלאכת שלמה", בערך בשנת ה'תרי"ט (5,619 לבריאת העולם)
עזרא הסופר, הנבחר ע"י הקב"ה לגאול את עם ישראל בשיבת ציון ולהקים מחדש את בית המקדש בירושלים ולחזק בניין התורה המשתכחת מישראל, שלח איגרת ליהודי תימן בה קרא להם לעלות לארץ ישראל ולהצטרף לבנין בית המקדש השני. מנהיגי הקהילה היהודית סירבו לעלות, על פי חלק מהגרסאות, הסיבה לסירובם היא, שראו ברוח הקודש את חורבן בית שני. בתגובה קילל אותם עזרא בעוני ובמחלוקות. בחלק מהגרסאות מופיע כי אף הם השיבוהו בקללה שלא יזכה להיקבר בארץ ישראל.
הירשם ל-
רשומות (Atom)