לק"י
השם יקום דמו! זכותו יגן בעדנו, אמן!!! רבי יהודה בן בבא הי"ד זי"ע, תנא בדור השלישי, מחכמי יבנה. סמך את רבי שמעון בר-יוחאי. לא טָעַם טַעם שינה מגיל שמונה עשרה עד גיל שמונים. ישב בתענית עשרים ושש שנים.
צומת סומך
"מחלף סומך" הוא אחד המחלפים בעמק זבולון, סמוך לקרית-אתא ולשפרעם. דרכו עוברת התנועה מהעמק והגליל התחתון לחיפה.המחלף נקרא "סומך" על שם הסמיכה (לרבנות) האחרונה שנעשתה במקום ע"י התנא הקדוש רבי יהודה בן בבא השם יקום דמו, זכותו יגן עלינו, אמן!
לאחר מרד בר-כוזיבא נגזרו "גזרות אדרינוס" אשר ביניהן: איסור הסמכת תלמידי חכמים לרבנות. רבי עקיבא ותלמידים רבים הוצאו להורג בקיסריה, מפני שתמכו במרד.
חמישה מתלמידיו של רבי עקיבא הצליחו לברוח לאושא -מקום מושב הסנהדרין באותו זמן ושם בקשו מרבי יהודה בן בבא להסמיכם לרבנות.
רבי יהודה בן בבא הזקן, חשש שהרומאים יגלו את הדבר ויחריבו את העיר אושא, לכן יצא אל בין התחומין, בין אושא לשפרעם ושם הסמיכם, כנראה בסמוך אל "אבן השבת", אשר מציינת את "תחום השבת" שמחוץ לעיר.
בין חמשת התלמידים שהוסמכו, היה רבי שמעון בר יוחאי, שברח מאוחר יותר לפקיעין והתחבא במערה עם בנו אלעזר במשך 13 שנים, עד שהתחלף השלטון הרומי בארץ ישראל וגזירות אדריאנוס בוטלו.
את רבי יהודה בן בבא ("המסמיך") הרג שלטון רומי והוא קבור בין אושא לשפרעם על יד "אבן השבת" שם סמך רבי יהודה בן בבא זי"ע את חמשת תלמידי רבי עקיבא לרבנות ובכך הציל את מסורת ישראל.
והצומת, המחלף של כביש יגור-שפרעם נקרא: "צומת סומך".
כל מקום שכתוב: ''מעשה בחסיד אחד'', או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה בר אלעאי (בבא קמא קג:). אמרו על רבי יהודה בן בבא ''שהיו מעשיו לשם שמים'', אלא שגידל בהמה דקה. פעם אחת חלה ונכנס רופא אצלו לבקרו, אמר לו: אין לך רפואה עד שתגמע חלב רותח, שהיה גונח בלבו.
פעם נכנסו חכמים אצלו לבקרו, כיון שראו אותה העז שקשורה בכרעי המטה, אמרו: לסטים מזוין בביתו של זה ואיך נכנס אנו אצלו?! ויצאו ובדקו אחריו ולא מצאו אלא אותו עוון העז. ואף הוא אמר בשעת מיתתו יודע אני בעצמי! שאין בי עוון אלא אותה העז שעברתי על דברי חברי.
כשהוציאוהו להורג אמר לקיסר: המתן לי מעט עד שאקיים מצוה אחת שצוה עלי הקב''ה. אמר לו: עדיין אתה בוטח באלהיך? אמר לו: כן. אמר לו: וכי עדיין יש כח באלהים שאתה בוטח עליו? אמר לו: ''גדול ה' ומהֻלל מאד, ולגדֻלתו אין חקר'' (תהלים קמה ג). אמר לו: אם יש בו כח למה לא הציל אותך ואת חבריך מיד המלכות? אמר לו: אנו חייבים מיתה למלך גדול ונורא, והוא מסר אותנו ביד המלך כדי לתבוע את דמינו מידו. ספרו למלך את דבריו, שלח המלך אליו ואמר לו: אמת מה שאמרו לי בשמך? אמר לו: אמת. אמר לו הקיסר: כמה עזי פנים אתם?! שעל פתח מיתה אתם עומדים ועדיין אתם עזי פנים. אמר לו רבי יהודה: אוי לך קיסר, רשע בן רשע! הלא הקב''ה ראה חורבן ביתו והריגת חסידיו וצדיקיו ולא התנקם מיד.
אמרו לו תלמידיו: רבינו! היית צריך להחניף לאותו רשע. אמר להם: וכי לא למדתם? שכל המחניף לרשע סופו נופל בידו.
אמר לו: בחייך קיסר! המתן לי עד שאקיים מצוה אחת ושבת שמה והיא מעין עולם הבא. אמר לו: קבלתי את בקשתך. מיד התחיל בקידוש היום ''ויכולו השמים והארץ'' והיה אומר בנעימות ובקול רם, והיו תמהים כל העומדים לידו, וכיון שהגיע עד ברא אלהים לא הניחוהו לגמור וצוה הקיסר להורגו. והרגוהו ויצאה נשמתו באלהים. יצאה בת קול ואמרה: ''אשריך רבי יהודה! שהיית דומה למלאך ויצאה נשמתך באלהים''.
אחרי מות רבי עקיבא בן יוסף גזרה מלכות הרשעה רומי שמד, שכל הסומך יהרג וכל הנסמך יהרג וכל עיר שנסמכין בה תחרב, תחומין שסומכין בהם יעקרו. מה עשה רבי יהודה בן בבא? נמלט לארץ הגליל כדי לשמור על שלשלת ''הסמיכה''. הלך וישב לו בין שני תחומי שבת בין שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדולות בין אושא ובין שפרעם וסמך שם חמשה תלמידים זקנים להיות מורי הלכה בישראל ואלו שמותם: רבי מאיר בעל הנס, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי ורבי אלעזר בן שמוע.
כיון שהכירו בהם האויבים הרומאים והתקרבו, אמר להם: בני רוצו! וזירז אותם להמלט על נפשם. אמרו לו: ואתה רבינו מה תהא עליך? אמר להם: הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכין (עבודה זרה ח:). באו אליו הרומאים הרשעים ותפשוהו והוליכוהו לעיר.
אמרו אותו היום שנהרג רבי יהודה בן בבא חמישי בשבת היה, והיה יושב בתעניתו, והיה שם זקן אחד ורבי ראובן בן אצטרובלי שמו, ואמר לו לרבי יהודה בן בבא, יהודה אחי! יודע אני שצדיק גמור אתה אבל מה אעשה שמלכות הרשעה העזה פניה לאבד מרגלותינו, אמות אני תחתיך ותנצל. אמר לו: ראובן אחי! ומה אם גזירת מלך בשר ודם אין אנו יכולים לבטלה, גזירת מלך מלכי המלכים הקב''ה מי יכול לבטל?! אמר לו: רצונך שתטעם משהו קודם שתהרג? אמר לו: ומה עד עכשיו שהייתי יודע באיזו דרך אני הולך לא טעמתי כלום, עכשיו שאיני יודע לאיזו דרך אלך אטעם?! אמרו: לא טעם כלום והוציאוהו להורג. לא זזו משם עד שנעצו בו שלוש מאות חרבות מברזל ועשאוהו ככברה (סנהדרין יד). יצאה בת קול ואמרה: "אשריך יהודה בן בבא שגופך נקי ויצאה נשמתך בנקיות". צוה הקיסר וחתכוהו אברים אברים והשליכוהו לכלבים. לא זכה להספד ולא לקבורה (תוספתא סוטה יג).
 |
| פיסת סלע שטוחה שחרוטות עליה אותיות רומיות. ביניהן האותיות cab. יש שרצו לפענח אותן כתחילת המילה שבת (סבתו בלועזית), וממילא הניחו שהיא סימנה את סוף השטח המותר להליכה בשבת. טענה זו נשמעת סבירה בהתחשב במרחק האבן מאושא, אולם כלל אינה ודאית. לצערינו, יחידה צבאית קשקשה על הסלע סימנים המשמשים לנווט (נ.צ.), ומאז קל לאתרה בשטח אולם קשה לפענח את הכתוב. |
בתצלום: אבן תחום השבת של אושא העתיקה
סלע (טבעי) עליו כתובת יוונית, אשר סימן כנראה את תחום השבת של אושא העתיקה. הסלע ליד השביל (בצד המנוגד לשפרעם). צפונה לחורבות אושא נמצאו 2 כתובות נוספות (אתר 74 במפת שפרעם (24) בסקר רשות העתיקות, ראה קשור). יש אבן דומה בתמרת. האבן על הדרך, מתחת לאקליפטוסים. כ- 700 מטר מדרום מערב למערת רבי יהודה בן בבא הי"ד זי"ע.אושא
נמצאת בעמק זבולון, העמק שממזרח למפרץ חיפה, מהוה את המשכו של עמק יזרעאל, חלקו המערבי מכונה עמק עכו.למעשה זוהי נחלת שבט אשר, ולזבולון היתה גישה צרה מאד אל חוף הים התיכון.
במערב העמק נמצאות ערי הקריות, במרכזו גוש ישובי זבולון, כפר המכבי, אושא, רמת יוחנן ובמזרחו קיבוץ יגור, כפר חסידים-רכסים וכמה ישובים ערביים.
תושבי אושא התפרנסו מחקלאות, במקום נתגלו גת ובית בד, ומעשיית מחצלות (בבלי מסכת סוכה דף כ).
עוד פעלו באושא ר' יוחנן בן ברוקה ורשב"ג (בבלי מסכת ראש השנה דף לב), ובדור מאוחר יותר ר' אלעזר בר רבי צדוק, ר' יאשיה ור' יוסי בר חנינא (בבלי מסכת כתובות דף נ) "אשכחיה רב יצחק בר יוסף לר' אבהו דהוה קאי באוכלוסא דאושא, אמר ליה: מאן מרה דשמעתא דאושא? אמר ליה רבי יוסי בר חנינא. תנא מיניה ארבעין זימנין ודמי ליה כמאן דמנחא ליה בכיסתיה".
היתה זו תקופה של מעבר, מעבר הישוב מיהודה לגליל, מעבר משלטון לגלות ועוד. תקופה זו מחייבת מנהיגות מחדשת ומשמרת כאחד. כאמור לעיל, באושא שכנה הסנהדרין ובה קידשו את החודש ועיברו את השנה (ירושלמי מסכת ראש השנה פרקים ב-ג, מסכת נדרים פרק ו ומסכת סנהדרין פרק א, בבלי מסכת ראש השנה דף כב). מתקופה זו נותרו לנו כמה וכמה תקנות, חלקן בנושאי טומאה וטהרה, חלקן מנושאי משפחה ונישואין.
הנה כמה מהן:
(בבלי מסכת כתובות דפים מט-נ): "אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש משום רבי יהודה בר חנינא: באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים.
אמר רב יצחק: באושא התקינו שיהא אדם מתגלגל עם בנו עד שתים עשרה שנה, מכאן ואילך יורד עמו לחייו.
אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש: באושא התקינו הכותב כל נכסיו לבניו הוא ואשתו נזונים מהם.
א"ר אילעא: באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש.
אמר רבי יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות".
(תוספתא שביעית פרק ד): "מעשה בר' עקיבה שלקט אתרוג באחד בשבט ונהג בו כדברי ב"ש וכדברי ב"ה, ר' יוסי בר"י אומר כדברי רבן גמליאל וכדברי ר"א [בר יוסי אבטליס], העיד משום חמשה זקנים שאתרוג כשעת לקיטתו למעשר, ורבותינו נמנו עליו באושא שאתרוג כשעת לקיטתו למעשר ולביעור".
(ירושלמי מסכת מועד קטן פרק ג): "רבי יעקב בר אביי בשם רב ששת: נמנו באושא שלא לנדות זקן".
(ירושלמי מסכת כתובות פרק ד): "ר' שמעון בן לקיש בשם רבי יודה בר חנינה: נמנו באושא במקפיד את הזקן והכהו ינתן לו בושתו שלם. מעשה באחד שהקפיד את הזקן והכהו, ונתן לו בשתו משלם".
בשנת ה'תק"א (1741) הגיע ר' חיים בן עטר "האור החיים הקדוש" זצ"ל לארץ ישראל וחי בעכו, שנה לאחר מכן בשנת ה'תק"ב עלה לירושלים. עוד בהיותו בעכו סייר האור החיים בצפון והעלה את רשמיו באגרות ששלח למקורביו בחו"ל, באחת מהן הוא מספר שבר"ח מרחשון ה'תק"ב הגיע לאושא:
"ועלינו אל אושא ומצאנו אותה חרבה בעו"ה, ואפילו אומות העולם מעט מזער. והראו אותנו מקום ישיבת סנהדרין גדולה כשגלו שם, וקראו לו מקום השכינה".
 |
| התנא הקדוש החסיד, הסומך, הרוג מלכות הרשעה, רבי יהודה בן בבא זי"ע, הי"ד |
 |
| הילולת התנא הקדוש רבי יהודה בן בבא זי"ע |
