האנשים האחרונים שזכו לראות את הרה"ג רבי אלחנן ווסרמן זצ"ל הי"ד זי"ע

מסמך רשמי באישור נוטריון, עם פרטי הפספורט של הגאון רבי אלחנן וסרמן ועם תמונתו. ווילנא, דצמבר 1940 [תש"א]. ליטאית.

דף (שני עמודים), הדפסה במכונת כתיבה ותוספות בכתב-יד, חתימות וחותמות. כפי הנראה שימש כפספורט זמני או כתחליף לפספורט.

בעמוד הראשון מופיעים פרטי הפספורט: שם, מקום לידה, צבע עיניים, ופרטים נוספים. בתחתית העמוד - אישור נוטריון. בעמוד השני - אישור חתום ע"י שנים מ"אזרחי פולין" המאשרים כי הם מכירים את ר' אלחנן, שנולד ב-1875 ומתגורר כעת בסמילישוק וכי הוא המצולם בתצלום המצורף למסמך. שני החתומים הם: Salomon Gutvirth (שלמה גוטוירץ) ו-Icchok Ploncak/Placzak-Srul (ישראל פלונצ'ק) [הרב ישראל פלונצ'ק היה תלמידו המובהק של ר' אלחנן, לימים שימש כרב בחיפה]. בחלקו השני של העמוד אישור רשמי נוסף בחתימת נוטריון וחותמות בית המשפט המחוזי של ווילנא.

בעמוד הראשון הודבקה תמונת פספורט של רבי אלחנן, חתומה בשתי חותמות רשמיות של בית המשפט המחוזי של ווילנא. תמונה זו של רבי אלחנן לא ידועה, והיא התמונה האחרונה הידועה ממנו לפני הירצחו על קידוש השם.

הגאון רבי אלחנן ווסרמן (תרל"ה-תש"א), תלמיד רבי שמעון שקופ בישיבת טלז ותלמידו הגדול של רבינו ה"חפץ חיים". כיהן כר"מ וראש ישיבה בבריסק ובמקומות נוספים. לאחר מלחמת העולם הראשונה הקים את ישיבתו "ישיבת אהל תורה" בעיר ברנוביץ. מגדולי התורה הנודעים ומראשי הישיבות החשובים בליטא. שליחם של ה"חפץ חיים" ורבי חיים עוזר גרודז'נסקי ב"מועצת גדולי התורה" של "אגודת ישראל". פרסם מאמרי השקפה רבים שלימים נתפרסמו בספרו "עקבתא דמשיחא", בהם הביע את השקפת דעת-תורה של רבו ה"חפץ חיים" על ה"לאומנות" הציונית ועל המצב הרוחני בכלל ישראל. תורתו ושיעוריו נתפרסמו בספרים: "קובץ שיעורים", "קובץ הערות", "קובץ ענינים", "קובץ אגרות הגרא"ו" ועוד. שיטת לימודו וספריו משמשים עד היום כדרך יסודית בלימוד הישיבתי המעמיק ברחבי עולם התורה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה, נמלט עם ישיבתו מברנוביץ לווילנא, שהפכה למקום מפלט עבור אלפי תלמידי ישיבות ומשפחות רבנים בפרק הזמן הקצר של העיר כבירת ליטא העצמאית. מספר שבועות לאחר הגיעו לווילנא (בראשית שנת ת"ש) עבר עם ישיבתו לטרוקי, הסמוכה לווילנא. ולאחר מכן, בסוף שנת ת"ש, בעקבות הכיבוש הסובייטי של ליטא, עבר עם ישיבתו לעיר סמילישוק. זמן קצר לפני פלישת הגרמנים לליטא עבר לעיר קובנה. בגטו קובנה למד תורה במסירות נפש, מסר לתלמידיו שיעורים על הלכות קידוש השם, ולימד את בניו את נוסח הברכה שיש לומר בשעה שמוסרים את הנפש. בי"א תמוז תש"א הובל יחד עם תלמידיו ורבנים נוספים אל ה"פורט השביעי", שם נרצחו על קידוש השם. בחודשים האחרונים לחייו, בעת שהותו בטרוקי ובסמילישוק ניסה ר' אלחנן להשיג עבורו ועבור ילדיו דרך מילוט מגיא ההריגה [ראה חומר מצורף]. ואולם, למרות שכבר השיג אישורים (סרטיפיקטים) לעליה לארץ ישראל מנעו ממנו הרוסים את היציאה מליטא, שכן היה אזרח לטבי ובאותה שעה כבר סופחה לטביה לברית המועצות. כפי הנראה, הנפקת המסמך שלפנינו, בעת שהותו בסמילישוק, היתה במסגרת מאמציו של ר' אלחנן לצאת מליטא ברגעים האחרונים.

פספורט זמני של הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד מתקופת השואה – ווילנא, תש"א – עם תמונה לא ידועה ואחרונה שלו לפני הירצחו

מקור

לק"י

הגה"צ הרב רבי אברהם גרודזינסקי זצ''ל הי"ד

יובל וחצי חלפו מאז נרצח ר' אלחנן וסרמן הי"ד בגטו קובנא. הגה"צ ר' יצחק גרודזינסקי שופך אור על שעותיו האחרונות של ראש ישיבת ברנוביץ' • וגם: כשהחפץ חיים אסר על ר' אלחנן ליסוע לברית של...בנו

.1.
ראש-הישיבה, בכבודו ובעצמו, על קו הטלפון. היארצייט של ר' אלחנן – קרב ובא. יובל וחצי לעלותו על המוקד, על קידוש ה'. הגאון רבי משה מרדכי (בן צביה לאה) חדש, מבקש שסבא יבוא לדבר. "נכון", הוא אומר, "ניסיתי בשנים עברו לשכנע את ר' יצחק, אך הוא סירב לבוא לדבר. אבל אולי השנה, בגלל ה'מצב' שלי, אולי הוא יסכים לבוא". ואכן, למרות מצבו הבריאותי הרופף, הוא בא ל'אור אלחנן', הישיבה הנושאת את שמו של הענק שבענקים, הגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן הי"ד.

סבא, הגה"צ רבי יצחק (בן חסיה גיסא) גרודזינסקי, ראש כולל 'תורת אברהם' ואחותו הרבנית רבקה (וולבה) הם האחרונים שראו את ר' אלחנן.

הגה"צ רבי יצחק (בן חסיה גיסא) גרודזינסקי,
ראש כולל 'תורת אברהם' שליט"א

לא סתם ראו, אלא ראו אותו הוגה בתורה בשעותיו האחרונות עלי אדמות, הביטו בחטיפתו על-ידי הצוררים הליטאים ימח שמם וזכרם בדרכו האחרונה. והנה סבא כאן, מגולל לראשונה את קורות הימים הנוראים ההם ומעביר לתלמידים הצעירים מסרים של חיזוק.

עשרות השומעים – תלמידי-חכמים חשובים שהתקבצו מרחוק ומקרוב לצד רבני הישיבה ותלמידיה – מתיישבים על ספסלי-עץ פשוטים. ראש הישיבה, בהוראת הרופאים, זקוק לבידוד, אך הוא לא מוותר על השיחה הנדירה. הוא מתיישב מחוץ לדלת בית-המדרש, צופה ומאזין לכל הגה היוצא מפי סבא.


2.
"את רבי אלחנן רק ראיתי", פותח סבא בענווה אופיינית. "נער הייתי, ומה מסוגל נער להבין בגדול בתורה שכזה? הספרים שלו הרי הם ספרי היסוד של כל הלומדים, 'קובץ הערות' על יבמות ו'קובץ שיעורים' על שאר מסכתות. הראש-הישיבה שלכם, ידידי הגאון רבי משה, מלמד אתכם את התורה של רבי אלחנן. ה' יזכה אותו להמשיך להפיץ תורה בבריאות שלמה לאורך ימים ושנים טובות.

"ר' אלחנן הגיע לסלבודקא מפני שבא לבקר את בנו ר' נפתלי, ששבר את רגלו וקיבל טיפול בבית החולים של קובנא. הוא התגורר בביתנו. באותו יום היה הפוגרום, הטבח הנורא שטבחו הליטאים הרוצחים. הם הלכו מבית לבית, אך לביתנו לא נכנסו. אנחנו התחבאנו ושמענו היטב את הצעקות הנוראות מהבתים הסמוכים. היה פחד נורא. לא ידענו מה קורה שם. מרוב זעקות חשבתי, אולי שוב יש הפצצות. בביתנו היה שקט. מדוע לא נכנסו לביתנו? כי כך רצה ה'. אין הסבר אחר. בביתנו שהו באותה שעה מלבד בני המשפחה גם בני ישיבה רבים. אבינו (מרן הגה"ק רבי אברהם גרודזינסקי הי"ד) ביקש מר' אלחנן שיאמר שיעור בעניין קידוש ה'. בתחילה הוא סירב כי בשעה נוראה כזאת חסרה צלילות הדעת ו"שמעתתא בעי צילותא". אך לבסוף הוא נעתר ומסר שיעור ולאחריו מסר אבינו שיחת חיזוק, כפי שכתוב בהקדמה לספר 'תורת אברהם'".

סבא זוכר היטב מה עשה ר' אלחנן בשעותיו האחרונות: "הוא ישב כל היום ולמד בחברותא עם אחד מבני הישיבה, אם אפשר לקרוא לזה חברותא… למחרת הרוצחים נכנסו לפתע לחצר שלנו והפסיקו את לימודו. היה ויכוח בין שני גויים אם לקחת את ר' אלחנן או לא ולבסוף לקחוהו וציוו עליו לעמוד בחצר. הוא לא הסתתר ולא התנגד. יחד עמו הוציאו לחצר עוד שלושה-עשר גברים תלמידי חכמים ובני ישיבה, ביניהם דודי שהיה תלמיד-חכם גדול, ראש ישיבה בטלז, ובנו, ואף את אחי. הם לקחו אותם רגלית עד קובנא לפורט [המבצר] השביעי. רבי אלחנן שכב שם על הרצפה מתשישות הדרך ודיבר". סבא רומז, כי "הדברים שמוסרים בשם ר' אלחנן כביכול נאמרו שם, אינני יודע אם הם נכונים, אין מי שמעיד ששמע אותם. אני יכול להעיד, שכאשר המתין אצלנו בחצר, הוא שתק כל הזמן ולא דיבר"…

את אביו של סבא, לא לקחו יחד עם ר' אלחנן. "מדוע הם השאירו אותו?", שואל סבא, ומיד משיב: "אין לזה הסבר, רק דבר אחד: הכל מהשמים, כך רצה ה'. הוא נשאר בחיים עד סוף הגטו. זה ניסי ניסים. מי שלא היה שם לא מסוגל להבין מה זה גטו ואלו ניסים עברו על אבא כדי להישאר חי שלוש שנים בגטו, איך הצליח לעבור את כל האקציות הנוראות אשר כל פעם הם ניסים ונפלאות עד אין חקר. הוא היה צריך לחיות עד היום האחרון של הגטו, כי היה לזה תכלית, לחזק את בני התורה בגטו, הקב"ה שמר עליו. הוא היה אור אמונה והראה בכל דבר את יד ה', שלא הגרמנים ימח שמם וזכרם הם המחליטים אם ללכת לאקציה או לא – מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי לא בקיצו – אלא הכל בגזרת עליון. כך גם המצב בארץ ישראל, עם הערבים… צריכים לדעת שהכל בגזירת עליון. המחבלים והטרוריסטים אין להם יכולת להחליט מי יחיה ומי ימות".

סבא לא מוכן לדבר לחינם. מטרתו בכל צעד ושעל – לחזק ולהתחזק. "עלינו להתחזק באמונה שלמה. העיקר הראשון הוא 'אני מאמין באמונה שלימה שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה, עושה ויעשה לכל המעשים'. אדם משתדל בעולם, מתכנן מה לעשות, אך מה שיתבצע למעשה, הקדוש ברוך הוא קובע. המקום להתחזק באמונה הוא בתפילה, אם רק לא נתפלל במרוצה אלא נשים לב למה שאנחנו מתפללים. כמה שפע אפשר להשיג בכל מילה. אבינו הקדוש זצ"ל כותב ב'תורת אברהם' שיש דרך בה יכול האדם לעשות חסד עם כל העולם כולו. איך זה יתכן, הרי האדם מוגבל בכוחו ובממונו? אלא על ידי תפילה יכולים להיטיב לכל. הרי כשמבקש 'רפאנו' זה על כולם, 'ברך עלינו' זה על כולם, הכל בלשון רבים. צריך להתבונן בזה. כמה שפע וברכה פועל בתפילתו.

"אשרינו ואשריכם מה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו. הלוואי שנזכה כולנו להתחזק תמיד באמונה. 'וצדיק באמונתו יחיה'. לא סתם לדעת שיש בורא עולם, אלא לחיות עם האמונה".

3.
לא בכל יום יושבים התלמידים הצעירים מול שריד לדור דעה. הם לא מוותרים, מבקשים עוד 'מעשה' על ר' אלחנן, וסבא מספר: "רבי אלחנן היה מהתלמידים היותר קרובים למרן החפץ חיים. כשקיבל מברק המבשר על לידת בנו, נכנס לחפץ חיים, ושאל אם לנסוע לברית. השיבו החפץ חיים: 'אתה הרי לא מוהל. אם כן, למה לך לנסוע?'

"לא לכל אחד היה החפץ חיים אומר כך, לא לנסוע אפילו לברית של בנו… איזה אדם מסכים לא להשתתף בברית של בנו, אך את ר' אלחנן הוא הכיר וידע כי הוא מסוגל להמשיך ללמוד, אבל הוסיף החפץ חיים ואמר לו: 'בתנאי שתשאל את הרבנית שלך אם היא מסכימה שלא תבוא לברית'… זכות הגאון, הקדוש והצדיק ר' אלחנן תעמוד לכולנו".

ר'-מיישה ניגש להודות. ההתרגשות ניכרת על פניו. "ביקרתי פעם אצל הרב פאדווא, גאב"ד לונדון, עם ר' שמחה, בנו של ר' אלחנן. הרב פאדווא אמר: 'החלטנו כאן בבית הדין שהסיפור עם החפץ חיים והברית לא היה… זה לא יתכן' השיב לו ר' שמחה: 'אם יאמרו דבר כזה על כל אחד מאיתנו, זה לא הגיוני, זה אפילו נשמע כמו קלות ראש, אבל החפץ חיים ידע עם מי יש לו עסק…"

בכל שנה, במועד זה, מקדישה ישיבת 'אור אלחנן' את התפילה והלימוד לזכרו ולעילוי-נשמתו של הקדוש ר' אלחנן, שבהשראתו הוקמה הישיבה על-ידי בנו הגאון רבי שמחה זצ"ל ויבדל לחיים טובים הגרמ"מ חדש. סבא מתפלא על התאריך שנבחר – י"א בתמוז – לקיום השיחה, הרי הוא זוכר כי ביום זה נלקח ר' אלחנן מבית הוריו, ובוודאי נעקד על קידוש ה' רק ביום למחרת. ר'-מיישה מסביר: "יש דעות שר' אלחנן נרצח ב-י"א. יש אומרים ב-י"ב, ויש אומרים ב-י"ג. שאלנו את הסטייפלער והוא הורה לנו להתפלל ולומר 'קדיש' בשלושת הימים"…

מספיק להביט על פניו, לשמוע את חיתוך הדיבור שלו, ולהבין: ר' משה מרדכי הוא ממשיך-דרכו של אביו, נסיך ממלכת התורה, רבי מאיר חדש זצ"ל. ה' יאריך ימיו ושנותיו בנעימים ברפואה שלמה ובהעמדת תלמידים בתורה וביראה.


תודה רבה לר' שלמה קוק

מכתב קורע לב שכתב רבי אלחנן ווסרמן לאחיו בארץ הקודש, כששהה בוילנא, בבית משפחת גרודזינסקי. בחודשים האחרונים לחייו:

מקור

משניות סדר נשים עם פירושים: רע"ב,עיקר תוספות יו"ט, קב ונקי, זרע ישראל, ועוד הוספות. ללא שנת ומקום דפוס.

בשער הספר חתימת בעלים בכתב יד קדשו של הגה"צ הרב רבי אברהם גרודזינסקי זיע"א הי"ד.

רבי אברהם גרודזינסקי נרצח בשואה ע"י הנאצים, וספרייתו נשרפה עם כיבוש הנאצים את קובנה. ספר זה הצליח לשרוד את המלחמה.

הרב אברהם גרודזינסקי (תרמ"ב, 1884 - תש"ד, 1944) מרבני תנועת המוסר, משגיח וראש ישיבת כנסת ישראל בסלובודקה. מתלמידיו של הרב נתן צבי פינקל, "הסבא מסלובודקה". בגיל 21, נשלח על ידי רבי נתן צבי - יחד עם שלושה תלמידים מובחרים נוספים - לישיבת טלז לסייע לרבי אליעזר גורדון להנהיג את שיטת המוסר בישיבתו. בגיל 24, לאחר הצלחת המשימה, שב לסלובודקה וצורף להנהלת הישיבה.

בשנים האחרונות לפני השואה כיהן גם כראש הישיבה. הקים את הישיבה בארץ ישראל ביחד עם הרב יחזקאל סרנא. נרצח על ידי הנאצים בגטו קובנה.

מקור


מכתב בכתב ידו של הגאון הצדיק הרב אברהם גרודזינסקי זצוק"ל הי"ד:

Letter of Rabbi Avraham Grodzinski, the head of Slabodka Yeshiva, of the heads of the Musar Movement, most rare

מקור

קבלה מלאה וחתומה תמורת תרומה של 5$ לישיבתו. מתוארך לאביב תרצ”ט (1939), במהלך נסיעתו האחרונה של ר’ אלחנן לארצות הברית לגיוס כספים. התרומה ניתנה על ידי תלמידים בישיבת חפץ חיים בברוקלין ונועדה לקניית בשר לתלמידי ישיבת ברנוביץ. אף על פי שהמלחמה באירופה עמדה לפרוץ ורבים ניסו לשכנע אותו להישאר בארצות הרית, הוא התעקש לחזור לאירופה להיות עם תלמידיו ואחיו היהודים בעת צרתם. הוא נרצח באופן טראגי בשואה יחד עם קהילתו.

ר’ אלחנן בונים וסרמן (תרל”ד-תש”א 1874-1941) למד בישיבת טלז תחת הנהגתם של ר’ ש. שקופ ור’ אליעזר גורדון, ולימים הפך לתלמיד קרוב של ר’ חיים סולובייצ’יק והחפץ חיים. כראש ישיבת ברנוביץ, הוא נודע בשיעוריו הבהירים והחודרים שמשכו תלמידים רבים. ספריו “קובץ שיעורים”, “קובץ הערות” ו”קובץ מאמרים” הפכו ליצירות מופת והם נלמדים בהיקף רחב בעולם הישיבות. כמו כן, הוא היה מעורב ביותר בענייני הציבור והיה ממנהיגי תנועת אגודת ישראל.

קבלה מלאה וחתומה תמורת תרומה של 5$ לישיבתו. ד' ניסן ה'תרצ”ט (1939), במהלך נסיעתו האחרונה של ר’ אלחנן לארצות הברית לגיוס כספים. התרומה ניתנה על ידי תלמידים בישיבת חפץ חיים בברוקלין ונועדה לקניית בשר לתלמידי ישיבת ברנוביץ.

מקור