"התורה היא תרמוס שבא לשמר את החום של מעמד הר סיני"

רבי ירוחם ממיר - המשגיח זצוק"ל זי"ע, אמן

לק"י

במדרש רבה איכה פתיחתא:

"ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמרי כתיב (ירמיה ט"ז) ואותי עזבו ואת תורתי לא שמרו. הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה המאור שבה היה מחזירן למוטב".

רבי ירוחם הלוי ממיר, אמר שרואים מכאן שייתכן מצב של עזיבת הבורא גם כששומרים את התורה.

החיבור לבורא הוא עניין נוסף על שמירת התורה.

רבי ירוחם הלוי ממיר זי"ע

עוד אמר, שהתורה היא תרמוס שבא לשמר את החום של מעמד הר סיני.

ועוד אמר, שהמצוות הן גפרורים להצית את האש שבנשמה.

התורה היא לא "טקסט"! לא חלים עליה הכללים של יושר אינטלקטואלי החלים על טקסט, לקרוא אותו הכי קרוב למשמעות העולה מהמילים עצמן, בלי "להלביש" עליו פירושים שלא עולים מהטקסט עצמו, ולאנוס אותו למשמעויות שנראות כזרות לו. היא "מאור", בריאה, ישות של אור שנאצלה מהבורא.

הדרך לראות באורו של המאור הזה, להידבק בו, היא דרך ארוכה, עמוקה ורבת פנים.

רבותינו מדמים זאת לאשה יפה העטופה בצעיפים רבים, ובכל פעם שאוהבה מחזר אחריה ומתקרב, היא מורידה צעיף אחד. לכל צעיף יש את הדרכים שלו, דרכים רבות, פנימיות של קרבת אהבה ושפה אינטימית סודית של אוהבים, בינם לבין עצמם ולא לאוזן זר.

פשט, רמז דרש וסוד, הם דרכים להידבק במאור זה, דרך לפנים מדרך, צעיף לפנים מצעיף.

אי-אפשר לעמוד על אמיתתה של תורה אם לא ממית עצמו באהלה של תורה, מצער עצמו בגעגועים ואהבה, מקיא חלב שינק משדי אמו, מכתת עצמו, חולה אהבה.

בעלי הדרש היו קרובים יותר מאיתנו לאור. הם ידעו איך לבוא במגע של קרבה ואהבה איתו בדרכים שאנחנו לא מבינים. זה דומה לילד קטן, שמבין מהם נשיקה וחיבוק, ואם רואה נשיקה וחיבוק מבין את פשרם. אבל לא מבין מעשה אהבה של ידיעת איש את אשתו, ואם יראהו, לא יבין את פשרו ויחשוב שהוא מעשה של כאב ואונס.

רבי ירוחם הלוי ליבוביץ' (נולד בשנת ה'תרל"ג - עלה לגנזי מרומים ביום י"ח סיוון ה'תרצ"ו). 

נולד בעיירה ליובאן הסמוכה לסלוצק, במחוז מינסק, בלארוס לאברהם וחאשה ליבוביץ. התחנך בישיבת סלבודקה ובישיבת קלם. רבותיו היו הרב נתן צבי פינקל ("הסבא מסלבודקה"), הרב שמחה זיסל זיו ("הסבא מקלם"), חתנו הרב צבי הירש ברוידא והרב ישראל מאיר הכהן (החפץ חיים).

רבי ירוחם היה המשגיח של ישיבת מיר בליטא. בשנות כהונתו עיצב את שיטתה המוסרית של הישיבה. בחלק משנות כהונתו השתתף בנשיאת העול הכלכלי של קיום הישיבה. רבי ירוחם ליבוביץ' שימש תקופת מה כמשגיח בישיבת מיר ועבר אחר כך לישיבת סלבודקה ולישיבות אחרות.

הישיבה הקדושה דמיר ה'תקע"ז - ה'תרפ"ח

מימין המשגיח - רבי ירוחם הלוי ממיר זי"ע

ציונו של רבי ירוחם הלוי ממיר זי"ע

בשנת ה'תרפ"ד חזר למיר ועמו קבוצת בחורים מובחרת מישיבת פוניבז', שבה כיהן קודם לכן. קבוצה זו תרמה תרומה מכרעת להתפתחות צביונה המוסרי של הישיבה.

בשנות השלושים של המאה העשרים למניינם, הגיעו לישיבת מיר תלמידים רבים מארצות הברית. צעירים אלו, שהורגלו במידת-מה לקלות הדעת האמריקנית, היוו אתגר חינוכי משמעותי עבור הרב ליבוביץ'. במקביל הופיעו גם תלמידים חדשים מקהילותיה החרדיות של גרמניה, ואף כלפיהם נצרך היה יחס מיוחד. הרב ליבוביץ', שידע לשוחח עם כל תלמיד בהתאם לאישיותו ונפשו, הצליח להשיג הצלחות חינוכיות משמעותיות גם בקרב קבוצות תלמידים אלו.

לאחר פטירתו נקרא הרב יחזקאל לוינשטיין, כדי למלא את מקומו כמשגיח.

שיטתו מתאפיינת באינדיבידואליות. על פיה, כל לימוד התורה וקיום המצוות הם רק אופנים לבוא אל האדם עצמו. אף שיש לקבל ולשמוע מרב, את עיקר הצמיחה יכול האדם רק להעלות מעצמו. בכמה מקומות בכתביו הוא קורא לנקודה העצמית של האדם בשמות קבליים למחצה, כגון "שורש הנשמה המגיע לכיסא הכבוד".

לגישה זו ישנן השלכות לתחום העבודה המוסרית. לדוגמה, סבר שאין מקום לקנאה, מכיוון שכל אדם הוא במהותו יחידי (ראה ב"דעת חכמה ומוסר" ח"א סי' צ"ו והלאה) ומעלתו של אדם באה לידי ביטוי רק ברגע שבו הוא מעלה את דרגת ה"יחידות" שלו ומגיע למקום בו הוא לבדו.

ספריו: דעת חכמה ומוסר - שלשה חלקים שיצאו בין השנים ה'תרצ"ט עד ה'תשל"ב, המלקטים את שיחותיו מכתבי תלמידים, למעט החלק השלישי ששם נמצאים כתביו שלו. (חלקו הראשון נקרא "חבר מאמרים").

דעת תורה - לימוד מוסרי התורה, ששה כרכים

מאמרי המשגיח - אלול תשרי, שיחות על הימים הנוראים שיצאו לאור לזכר בנו.

ועוד

מתלמידיו: הרב יחזקאל לוינשטיין אשר היה עומד על ספסל ומצטופף יחד עם תלמידיו שלו לשמוע את שיחתו של רבי ירוחם בתקופת ישיבת מיר

הרב דוד פוברסקי

הרב יוסף ביגון

הרב חיים שמואלביץ'

הרב יחיאל מיכל פיינשטיין

הרב שלמה וולבה - בהקדמת ספרו "עלי שור", כותב הרב וולבה כי ר' ירוחם "החיה אותי ממיתה רוחנית ממש".

הרב זלמן רוטברג ראש ישיבת בית מאיר

הרב שמואל רוזובסקי מראשי ישיבת פוניבז'.

"חבר מאמרים", שיחות רבי ירוחם ממיר - ווילנא, תרצ"ט - הקדשת רבי אייזיק אוזבנד, ווילנא תש"ו. חבר מאמרים - משיחותיו של רבנו ירוחם הלוי בישיבה הקדושה דמיר.
ווילנא, תרצ"ט [1939]. הוצאה חשובה וראשונית של מאמריו המוסריים של גאון המוסר רבי ירוחם ליבוביץ ממיר. נדפסה בשלהי-קיץ 1939 למניינם, בתקופה שישיבת מיר נמלטה לווילנא מאימת המלחמה.

דפים מהדפסת כת"י בסטנסיל, משיחות רבי ירוחם ליבוביץ' זצוק"ל זי"ע, בישיבת מיר, י"ג-ט"ז אלול תרצ"ה.
מאמרים אלו שנאמרו באלול האחרון לחיי רבי ירוחם, נדפסו בשינויי עריכה רבים ב"חבר מאמרים" (ווילנא, תרצ"ט) וב"דעת חכמה ומוסר" חלק ב', (ניו-יורק, תשכ"ט).
במאמר הראשון מתאריך י"ג אלול, הוא מדבר על שיטת ה"חסידות", שהופצה ע"י נושאי דגלה במסירות נפש ש"זה מורה לנו על מייסדיה, איך כוונתם היתה לשם שמים, וכיון שהיה זה לשם שמים הרי זהו תורה הקדושה, ותוה"ק הרי כל תג ותג שלה... מחייב מסירות נפש". בהמשך דבריו הוא מדבר כנ"ל, על מסירות נפשו של רבי ישראל מסלנט להחדיר את ענין לימוד המוסר.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של הגאון הצדיק רבי ירוחם ליבוביץ'. מיר, חשון ה'תרצ"ה [1934].
תוכן המכתב הוא כנראה בענין שידוך כלשהו: "אודיעו אודות הענין... שאם לא יגמר בעוד שני שלשה שבועות בטח הענין כבר נפסק - ואין להמשיך עוד הדברים. אחרי שכפי המדובר היה להם לגמור הענין תיכף אחר חג הסוכות, וזה כשלשה שבועות ואין עונה, וכל אחד ישוב למחשבותיו שיש לו...".
הגאון הצדיק רבי ירוחם הלוי ליבוביץ (תרל"ה-תרצ"ו), מגדולי המחנכים וחכמי המוסר בדורו. תלמיד "בית התלמוד" בקלם, ומורו ורבו של רבי יחזקאל לווינשטיין. כיהן כמנהל רוחני בישיבות ליטא, ישיבת ראדין ועוד. עיקר שדה פעולתו היה בשמשו עשרות שנים כמנהל רוחני בישיבת מיר, אותה ניווט בנדודי הישיבה לפולטובה בתקופת מלחמת העולם הראשונה. לאחר חזרת הישיבה לעיר מיר, היה הוא החוט המרכזי בכינון הישיבה מחדש, ובהעמדת תלמידים מובהקים מגדולי הדור. רבים מגדולי ראשי הישיבות בדורנו היו מתלמידיו המובהקים, והיו נוהגים לכנותו בשם "אדמו"ר" [אדוננו מורנו ורבינו], מהם: הגאון רבי חיים שמואלביץ, הגאון רבי אריה ליב מאלין (שהיה מעורכי ספרי שיחותיו "חבר מאמרים", "דעת חכמה ומוסר") ועוד.
קירב במיוחד את הבאים מארצות מרכז-אירופה אל הישיבה, ומסר להם "וועדים" מיוחדים, בהם השריש את יסודות האמונה והחשיבה התורנית העמוקה של ישיבות ליטא. (משיחות אלו נדפסו חמשת חלקי "דעת תורה").
הרב וולבה שהיה מצעירי תלמידיו כותב עליו בהקדמת ספרו הנודע "עלי שור": "... מחיצה עבה מבדלת בין עולם התורה לעולם אשר בחוץ. העומד בחוץ, אף אם הוא שומר תורה ומצוות, אין לו ציור ומושג מהפלא המתחולל בפנים... וכיצד נראה אדם התורה כשהוא נהפך לאיש אחר? בוא נא אתי - ידידי הקורא, נצעדה 'עלי שור' על החומה 'להסתכל ביפיו של בן פורת עלי עין'... מחבר ספר זה - בהיותו צעיר לימים, רוח סערה הביאתו לתוך מחיצת האדם הגדול בענקים, אדמו"ר מאור עינינו, מחיה מתים במאמריו, מרן ר' ירוחם הלוי... בישיבת מיר... ומבשרו חזה מהו טל התחיה של תורת האדם וחיי האדם הגדול למי שזכה להסתופף בצלו...".

ר' ירוחם ממיר:
אוי לו לאדם שאינו מכיר ליקויי נפשו, שהרי אינו יודע מה עליו לתקן. אבל אוי ואבוי לאדם שאינו מכיר מעלותיו, כי אז אפילו את כלי עבודתו אינו מכיר.

"מי שמוטבעת בלבו אותה הברית של מעמד הר סיני, יכול מכח היות מציאות הברית בלבו, להמשיך מנקודה זו פירושים בתורה שלא אמרום ראשונים. וכמו שאמר רבי ירוחם הלוי ממיר, שהתורה היא "תרמוס" לשמור את החום של מעמד הר סיני. ומי שבלבו חום המעמד, יכול להכילו ולעשות לו "תרמוס" בפירושים שיתגלו לו מאותו מקום בלבו. אבל אם מפרש פירושים מדעת עצמו, הוא מנתק את התורה מנותנה ולזה מתייחסים דברי רש"י"

לעיון מעמיק בכתביו של המשגיח זצ"ל לחצו כאן ודעת לנפשותנו ינעם