פיוט "יִגְדַּל" המיוסד עפ"י י"ג עיקרים להרמב"ם

לק"י

שיר שנוהגים לומר לפני תפילת שחרית, ויש שאומרים אותו בסוף התפילה אחר שיר של יום

יִגְדַּל אלוהים חַי וְיִשתַּבַּח, נִמְצָא וְאֵין עֵת אֶל מְצִיאוּתוֹ.
אֶחָד וְאֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ, נֶעְלָם וְגַם אֵין סוֹף לְאַחְדוּתוֹ.
אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף וְאֵינוֹ גוּף, לֹא נַעֲרֹךְ אֵלָיו קְדֻשּתוֹ.
קַדְמוֹן לְכָל דָּבָר אֲשר נִבְרָא, רִאשוֹן וְאֵין רֵאשית לְרֵאשיתוֹ.
הִנּוֹ אֲדוֹן עוֹלָם לְכָל נוֹצָר, יוֹרֶה גְדֻלָּתוֹ וּמַלְכוּתוֹ.
שפַע נְבוּאָתוֹ נְתָנוֹ, אֶל אַנְשי סְגֻלָּתוֹ וְתִפְאַרְתּוֹ.
לֹא קָם בְּיִשרָאֵל כְּמשה עוֹד, נָבִיא וּמַבִּיט אֶת תְּמוּנָתוֹ.
תּוֹרַת אֱמֶת נָתַן לְעַמּוֹ אֵל, עַל יַד נְבִיאוֹ נֶאֱמַן בֵּיתוֹ.
לֹא יַחֲלִיף הָאֵל וְלֹא יָמִיר דָּתוֹ, לְעוֹלָמִים לְזוּלָתוֹ.
צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ סְתָרֵינוּ, מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְְַּקַדְמָתוֹ.
גּוֹמֵל לְאִיש חֶסֶד כְּמִפְעָלוֹ, נוֹתֵן לְרָשע רַע כְּרִשעָתוֹ.
יִשלַח לְקֵץ הַיָּמִין מְשיחֵנוּ, לִפְדּוֹת מְחַכֵּי קֵץ יְשוּעָתוֹ.
מֵתִים יְחַיֶּה אֵל בְּרֹב חַסְדּוֹ, בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שם תְּהִלָּתוֹ: 

הספרדים מסיימים בו את תפילת ערבית בשבת ובחג. בנוסח הספרדים יש שני חרוזים נוספים אלו בסופו:

אֵלֶּה שלוש עֶשרֵה לְעִקָּרִים. הֵן הֵם יְסוֹד דַּת אֵל וְתוֹרָתוֹ:
תּוֹרַת מֹשה אֱמֶת וּנְבוּאָתוֹ. בָּרוּךְ עֲדֵי עַד שם תְּהִלָּתוֹ: 

השיר מיוסד על שלושה עשר העקרים של אמונת ישראל אשר העמידם הרמב"ם בפירושו לפרק חלק בסנהדרין, ונתקבלו בכל תפוצות ישראל.
משקל השיר הוא 2 תנועות ויתד ו2 תנועות ויתד ו2 תנועות בדלת וכן בסוגר.

במחזור למנהג בני רומא נמצא השיר "יגדל" בערבית ליל שבת, ורש"ד לוצאטו במבוא למחזור הזה (עמ' י"ח) כותב וזה לשונו:

ואני ראיתי סדור כ"י על קלף מנהג בני רומא, נכתב בשנת קמ"ג, ושם הסופר משה בכמ"ר יקותיאל חפץ ממשפחת הצפרוני, ועל גבי יגדל כתב: אלו הם י"ג עקרים שסידרם כמה"ר דניאל זקני זלה"ה בכמ"ר יהודה דיין.