מאין אנו יודעים שהעולם נברא ולא היה תמיד? מתוך ספר שו"ת דע מה שתשיב


לק"י

וכן הסביר הרב אלחנן וסרמן הי"ד (בקובץ מאמרים מאמר א עמ' ד): כתב הרמב"ם בספר המצות מצוה ראשונה לידע ולהאמין בהקב"ה. וצריך להבין איך שייך מצוה להאמין. בשלמא בחובת האיברים שייך מצוה לעשות או שלא לעשות זה הוא ביד האדם ותלוי ברצונו אם לעשות או לחדול אבל האמונה בהשם יתברך ובתורתו היא מידי דממילא וממה נפשך אם יש לו האמונה הזאת אין צורך לצוותו להאמין ואם חס ושלום נכרתה האמונה מלבו אין בידו להשיבה. ולכאורה הוא אנוס גמור בזה דליביה אנסיה. וממשפטי התורה אנו רואין דעוון הכפירה חמור מאוד יותר מעובד עבודה זרה, שהרי העובד עבודה זרה צריך לדונו בבית דין על ידי עדים והתראה, והכופרים מורידין ולא מעלין (עבודה זרה כו:).
ועוד דכיון דהאמונה היא מכלל המצות אשר כל ישראל חייבין בה תיכף משהגיעו לכלל גדלות דהיינו תינוק בן יג שנה ותנוקת בת יב שנה (נדה מה:). והנה ידוע כי בענין האמונה נכשלו הפילוסופים היותר גדולים כמו אריסטו. אשר הרמב"ם (כתבי הרמב"ם אגרת לרבי שמואל אבן תבון) העיד עליו ששכלו הוא למטה מנבואה, ורצה לומר שלבד הנבואה ורוח הקודש לא היה חכם גדול כמותו בעולם. ומכל מקום לא עמדה לו חכמתו להשיג אמונה אמיתית ואם כן איך אפשר שהתורה הקדושה תחייב את כל התינוקות שישיגו בדעתם הפעוטה יותר מאריסטו, וידוע שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו (עבודה זרה ג.). (א.ה. דע שבספר מעם לועז, בסוף ספר שמות, הביא שאריסטו בסוף ימיו האמין בקב"ה. והוא היה רבו של אלכסנדר מוקדון שהובאו ענייניו כמה פעמים בש"ס בתמיד לב: וביומא סט. כשראה לשמעון הצדיק השתחוה לפניו, אמר, דמות דיוקנו מנצחת לפני במלחמתי. ובעוד מקומות).