יחסו של עזרא הסופר ליהודי תימן

לק"י

קללת עזרא היא מסורת שהתהלכה בקרב יהודי תימן ומספרת את אשר אירע ליהודי תימן בתחילת ימי שיבת ציון ואת השלכות האירועים.

שלושת המקורות הראשונים (שלא ידוע כי התבססו האחד על השני) למסורת על קללת עזרא הם: הרב שלמה עַדֶנִי, מהרי"ץ - הרב יחיא צאלח זצ"ל, מגדולי הפוסקים האחרונים בתימן, שחי בין השנים ה'תע"ד-ה'תקס"ו, והנוסע היהודי יעקב ספיר. כאשר המוקדם ביותר הוא הרב שלמה עדני, הסיפור מופיע בספרו "מלאכת שלמה", בערך בשנת ה'תרי"ט (5,619 לבריאת העולם)

עזרא הסופר, הנבחר ע"י הקב"ה לגאול את עם ישראל בשיבת ציון ולהקים מחדש את בית המקדש בירושלים ולחזק בניין התורה המשתכחת מישראל, שלח איגרת ליהודי תימן בה קרא להם לעלות לארץ ישראל ולהצטרף לבנין בית המקדש השני. מנהיגי הקהילה היהודית סירבו לעלות, על פי חלק מהגרסאות, הסיבה לסירובם היא, שראו ברוח הקודש את חורבן בית שני. בתגובה קילל אותם עזרא בעוני ובמחלוקות. בחלק מהגרסאות מופיע כי אף הם השיבוהו בקללה שלא יזכה להיקבר בארץ ישראל.

יעקב ספיר, נוסע יהודי שביקר בתימן בשנת ה'תרי"ט (5,619 לבריאת העולם)  מוסר את הגרסא:

"וכאשר עלה עזרא מבבל ושלח כתבים לכל ישראל לעלות עמו שלח גם אליהם (יהודי תימן) ולא באו. 

ובא עזרא בעצמו ולא קבלוהו לעלות עמו באמרם מראש שאין זאת גאולה שלימה, כי לא הגיע הקץ ועוד יגלו בראש גולים שנית מירושלים... והחרים אותם בחרמו הקשה. ואף הם הפכו עליו את הברכה, שלא ייקבר בארץ ישראל וקללת שניהם נתקיימה. הם אין להם שלווה ומנוחה... ששלוותם והצלחתם אינה מתקיימת ומתמדת בידם".

בגרסתו של הרב שלמה בן הרב ישועה עַדֶנִי זצ"ל (חי בין השנים ה'שכ"ז - ה'שפ"ד לערך), מגדולי מפרשי המשנה (חיבר את "מלאכת שלמה" על ששה סדרי משנה), שרבותיו היו אביו - הרב ישועה עַדֶנִי - הרב הראשי של צנעא, הרב חיים ויטל והרב בצלאל אשכנזי, מופיעה הקללה: "עזרא קלל אותם "להיות כל ימיהם בעוני. ובעונות נתקיים בנו באותו הגלות עוני תורה ועוני ממון".

הרב שלמה בן הרב ישועה עַדֶנִי זצ"ל, חי בין השנים ה'שכ"ז - ה'שפ"ד לערך, היה מגדולי מפרשי המשנה (חיבר את "מלאכת שלמה" על ששה סדרי משנה), חי ופעל בצנעא שבתימן ועלה לארץ ישראל. 

בהיותו בירושלים זכה ללמוד מגדולי הרבנים ובפרט מרבי חיים ויטל ומהרב בצלאל אשכנזי.
אחר כך עבר להתגורר בחברון, פרנסתו הייתה תמיד דחוקה, ואסונות קשים עברו עליו, ומתו לו 11 ילדיו במגפות. הוא נפטר בחברון ונקבר בבית העלמין העתיק בחברון.

הגהות על הש"ס בכתב ידו של רבי שלמה עדני (בעל "מלאכת שלמה" על המשנה) כתיבה מזרחית, שנת שע"ו. והחתימה: "אני שלמה בר ישועה עדני רי"ת"

הגהות על הש"ס בכתב ידו של רבי שלמה עדני זצוק"ל

הגהות על הש"ס בכתב ידו של רבי שלמה עדני זצוק"ל

הגהות על הש"ס בכתב ידו של רבי שלמה עדני זצוק"ל

בן ארבע עלה עם אביו לא"י. אביו התיישב בצפת ושם שיכל את כל בניו ובנותיו פרט לבנו שלמה שנותר יחיד לאביו. לאחר מכן עבר אביו לירושלים ובהיות שלמה בן חמש-עשרה נתייתם מאביו ונשאר בעירום ובחוסר-כל. משנשא אשה עבר לחברון, ושם החל לחבר את ספרו הגדול 'מלאכת שלמה'. הוא רשם על גליונות ספריו הגהות, ציונים ופירושים. בחברון מצא סיוע בנדיב ר' דוד אמארילו, שעבר אף הוא מצפת. שנים רבות עמל על ספרו ושלוש שנים עסק בהעתקתו. עד היום פירושו הוא אחד הפירושים המצויינים ביותר למשנה. את ספרו סיים בשנת ה'שפ"ד ושנים אחדות לאחר-מכן נפטר שבע יגון, כאשר כל שבעת בניו מתו עליו ממחלות ומגיפות. מספריו נדפסו בווילנא, תרמ"ו, בדפוס "האלמנה והאחים ראם" שני הסדרים: זרעים וטהרות. החיד"א כותב עליו שהשאיר גם הגהות לנוסח המקרא, בשם 'דברי אמת', אולם אלה לא נדפסו.
תמונת מצבתו [המחודשת] בבית הקברות העתיק בחברון:

מצבתו המחודשת של ה"מלאכת שלמה", רבי שלמה עדני זצוק"ל, בבית העלמין העתיק של חברון

תפילה על קברו של ה"מלאכת שלמה", רבי שלמה עדני זצוק"ל. ביקור מיוחד ונדיר בבית העלמין העתיק של חברון בשבוע פרשת חיי שרה ה'תשס"ז, ע"י הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א וקבוצת פעילים

מסורות מקבילות בקהילות אחרות

הרב ד"ר רצון ערוסי מעיר כי מסורת דומה קיימת גם אצל יהודי פרס.

פרופ' נחום סלושץ בספרו "האי פליא" מביא מסורת דומה מאד בקרב יהודי ג'רבה, וגם בעיר הכוהנים דבדו שבמרוקו, על פי מסורות אלו עזרא מקלל אותם באובדן הלווים מהקהילה. עוד על פי פרופ' סלושץ המסורת מתהלכת גם בבבל ועד ימיו נשתיירו עקבותיה אף בכורדיסטן.

מסורת נוספת מובאת בספר "סדר הדורות", לגבי קהילת וורמייזא (וורמס) שבגרמניה ויהדות גרמניה של ימה"ב בכלל, שהסיבה לגזירות ולצרות שעברו עליהם (פרעות תתנ"ו וכו'), היא סירובם לעלות לירושלים בעקבות קריאתו של עזרא הסופר, והעדפתם את "ירושלים הקטנה" שבגרמניה.

• לקריאת המאמר המלא לחצו כאן:

https://drive.google.com/file/d/1o029tCr1dNowW3-Gupala7ko5bZBiQpw/view?usp=sharing

קבר עזרא הסופר בבצרה שבעירק

קבר עזרא הסופר בבצרה שבעירק, ציור על גבי גלויה

הרב הגאון רבי יחיא יוסף צאלח, המהרי"ץ, נולד במרחשון שנת ה'תע"ד ונפטר ביום שבת קודש, פרשת קדושים בעלות המנחה, כ"ח ניסן ה'תקס"ה.

ספר "ראשי בשמים" לרבי דוד משרקי - בכתב-ידו של המהרי"ץ זצ"ל - תימן, תקל"ה

כתב-יד, ספר "ראשי בשמים" - פירוש על שולחן ערוך הלכות שחיטה, מאת הגאון רבי דוד מזרחי [משרקי] בעל "שתילי זיתים", בכתב-יד קדשו של תלמידו רבינו יחיא ב"ר יוסף צאלח - המהרי"ץ. תימן, ב'פ"ו לשטרות [תקל"ה ליצירה].

ייחוסו רבי יחיא בן רבי יוסף בן רבי צאלח בן רבי יחיא בן רבי סעדיה צאלח זצוק"ל, מבית פרץ בן עובד לשבט יהודה בן יעקב אבינו ע"ה.

רבינו יחיא, נולד בחשון שנת התע"ד לאביו רבי יוסף בכמו"ר צאלח זצ"ל. כב' מו"ר צאלח היה חבר בביה"ד שבראשו עמד הגאון רבי דוד חותר. וגם כיהן במשרת השוחט הכללי דמתא וראש הבודקים הבקי ביותר בדיני הטרפיות. בנו כה"ר יוסף מילא מקומו בשחיטה ובדיקות, ונפטר בשנת התק"ל. בנו בכורו של כה"ר יוסף הוא הרב יחיא הידוע בשם מהרי"ץ. רבי צאלח זקינו ראה שהנער חונן בכשרונות נעלים, לכן הקדיש תשומת לב מרובה לחינוכו וגידולו בתורה וחכמה, ולאחר שנפטר זקינו, שימש אצל גדולי הדור, הגאון רבי דוד משרקי (מחבר ספר "שתילי זיתים" על שו"ע או"ח, וראשי בשמים על יורה דעה ורביד הזהב), והגאון רבי יחיא בן השר והנגיד שלום עראקי, ומהרי"ץ מזכירם בספריו ביראת הכבוד.

מתוך ספר "חכמי היהודים בתימן", ירושלים תשנ"ב, עמ' קמו.