לישועתך קיויתי השם
מעין החכמה
המיוחס למשה רבנו עליו השלום
בשעה שעלה משה למרום בא ענן ורבץ כנגדו ולא היה יודע משה רבי' אם לרכוב עליו אם לאחוז בו. מיד פתח הענן פיו ונכנס משה בתוכו, והיה מהלך ברקיע כאדם שמהלך בארץ, שכן כתו' בתור' ויבא משה בתוך הענן. פגע בו קמוא"ל השוער המלאך הממונה על י"ב אלפי' מלאכי חבלה שהן עומדין על שערי הרקיע. גער בו במשה וא"ל מה לך בן עמרם לבא במקום מלאכי אש. א"ל משה אני לא בעצמי באתי אלא ברשותו של הב"ה לקבל תורה ולהורידה לישר'. כיון שלא הניחו לילך הכהו משה פצע א' ואבדו מן העולם. והיה משה מהלך ברקיע עד שפגע הדרני"אל המלאך. אמרו עליו על הדרני"אל המלאך שהוא גבוה מחבירו ס' רבוא פרסאות וכל דבור ודבור שיוצא מפיו י"ב אלפים ברקים של אש יוצאים מפיו בדבור אח', וכיון שראה משה גער בו וא"ל מה לך בן עמרם במקום קדושי' עליוני'. כיון ששמע משה את קולו נבהל משה מפניו וזלגו עיניו דמעות ובקש ליפול מן הענן, מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה על משה ואמר להדרני"אל מיום שבראתי אתכם בעלי מריבה אתם, בתחלה כשבקשתי לבראת אד"הר עשיתם קטיגור לפני ואמרתם לי מה אנוש כי תזכרנו וגו' ויחר אפי בכם ושרפתי מכם כתות כתות באצבעי הקטנה. ועכשיו מריבים אתם עם נאמן ביתי שהעליתי אותו הנה לקבל תורה להוריד לבני בחירי. שאלמלא תורה שישראל מקבלין אין לכם דירה ברקיע. כיון ששמע הדרני"אל מיד זירז עצמו לפני הקב"ה ואמר לפניו רבש"ע גלוי וידוע לפניך שלא ידעתי שבא ברשותך הנה עכשיו אהיה לו שלוחו ואלך לפניו כתלמיד לפני רבו. מיד רץ כפף הדרני"אל את עצמו והלך לפני משה כתלמיד לפני רבו עד שהגיע אצל אשו של סנדלפון, א"ל הדרני"אל למשה לך שוב שאיני יכול לעכב עצמי מפני אשו של סנדלפון שלא ישרפני. כיון שראה משה את סנדלפון מיד נבהל ונחפז ליפול מן הענן וזלגו עיניו דמעות ובקש רחמים לפני הב"ה וענהו, ומרוב חבתן של ישראל ירד הב"ה בעצמו מכסא כבודו ועמד לפני משה עד שעבר מאשו של סנד"לפון. ועל אותה שעה כתוב בתורה ויעבור ה' על פניו. אמרו על סנד"לפון שהוא גבוה מחבירו מהלך ת"ק שנה ועליו כתיב והנה אופן א' בארץ אצל החיות זה סנד"לפון שעומד אחר המרכבה וקושר כתרים לקונו. וכי תעלה על דעתך שמלאכי השרת יודעין היכן הב"ה שרוי והלא כתי' ברוך כבוד יי' ממקומו, במקומו לא נאמר אלא ממקומו מלמד שאין מכירין מקומו של הב"ה, אלא משביע סנדלפון את הכתר שמכתירין מקומו של הב"ה בקדושות ועולה הכתר מעצמו ויושב בראש אדוניו. מיד כל חיילי מרום חלים וזעים וחיות הקדש דוממות ושרפי הקדש נוהמי' כאריה ועונים השרפים ואומרים קדוש קדוש קדוש יי' צבאות מלא כל הארץ כבודו (וזה פירושו קדוש בעליונים קדוש בתחתונים קדוש בכל עולמים יהו"ה הנקדש בסוד צבאות ישראל). ובשעה שמגיע הכתר לכסא הכבוד מיד גלגלי המרכבה מתגלגלין ומתרעשין אדני שרפרף וכל רקיעי' כולם אוחזת חלחלה ובשעה שהכתר עובר על כסא הכבוד לישב במקומו, כל חיילי מקום (מרום?) פוצחי' פיהם ואומרים ברוך כבוד יי' ממקומו. בא וראה שבחו של הב"ה שבשעה שמגיע הכתר בראשו מחזיק ה' ראשו לקבל הכתר מעבדיו, וכל חיו' ושרפי' וגלגלי מרכבה וכסא הכבוד וחיילי מעלה וחשמלי' וכרובים מתגדלים ומתחברים ומתגאים ונותנין הוד והדר וממליכים אותו כולם ואומרים בפה אחד יהוה מלך יהוה מלך יהוה ימלוך לעולם ועד (וזהו פי' יי' מלך קודם שנברא העולם יהוה מלך משנברא העולם יהוה ימלוך לעולם ועד לעולם הבא) ואף הקב"ה ישתבח שמו מסכים עמהם ואומר ימלוך יי' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה. וכיון שעבר משה מסנדלפון פגע בו רגיון נהר של אש וגחלים שלו שורפין את מלאכי השרת ובו טובלין כלם ומתחדשין לבקרים, שנ' חדשים לבקרים רבה אמונתיך, וכך מפורש על יד דניאל נהר דנור נגד ונפיק מן קדמוהי אלף אלפין יְשַׁמְשֻׂנֵיה וריבו ריבבן קדמוהי יקומון דינא יתיב וספרין פתיחו (וזה פירושו נהר של אש ששמו רגיון מושך גחלים בוערות ויוצא לפני הקב"ה מתחת כסא כבוד, והוא עשוי מזיעת ארבע חיות שתחת כסא הכבוד ומזיעות אש ומאימתו של הקב"ה, ומאותה זיעת אש נעשה אותו הנהר. והב"ה יושב על כסא דין ודן אפי' למלאכי השרת שנאמר הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה, וכתי' הן בקדושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו, וכשמלאכי השרת באין לדין מתחדשין וטובלין באותו נהר של אש, ומה אם מלאכי השרת טובלין באותו נהר של אש בני אדם לא כל שכן) מיד הב"ה העבירו משם, ופגע בו גליצור המכונה רזיאל, ועליו הוא אומר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. ולמה נקרא שמו גליצור שמגלה טעמי צור. רזיאל ששומע מאחורי הפרגוד מה שנגזר להיות ומכריז בעולם ועומד אליהו זכור לטוב על הר חורב ושומע קול הכרזה מפיו והולך ומשמיע הקול בעולם וכן כתי' כי עוף השמים יוליך את הקול זה רזיאל ובעל כנפים יגיד דבר זה אליהו. אמרו עליו על גליצור שהוא עומד לפני הכסא וכנפיו פרושות לקבל הבל פיהם של חיות ואלמלא כן היו נשרפין כל מלאכי השרת מהבל פיהם של חיות. ועוד מדה אחרת של גליצור שנוטל כמין מחבת ברזל והיא של אש ומקבל עליה גחלי אש מנהר רגיון ומעמידה כנגד מלכים ושרי' ונגידי עולם כדי שיצליח זִיוָם ותפול אימתם בעולם. כיון שראהו משה נזדעזע, מיד נטל הקב"ה והעבירו משם, ופגע בו גדוד של מלאכי אימה שהם סובבים לכסא הכבוד שהם גבורים ועצומים מכל המלאכים ובקשו לשרפו בהבל פיהם. מיד פירש הב"ה עליו זיו כבודו ואמר למשה השב להם תשובה. אמר להם משה רבי' כתו' בתורה אנכי יי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים שמא נשתעבדתם במצרים ויצאתם בני חורין שאתם צריכין לתורה. כתיב לא יהיה לך אלהים אחרים שמא עבודה זרה יש בתוככם שאתם צריכין לתורה. כתיב לא תשא שמא משא ומתן יש ביניכם שאתם צריכין לתורה לעשות שבועה. כתיב זכור את יום השבת לקדשו שמא פעולה יש ביניכם שאתם צריכין לתור'. כתיב כבד את אביך ואת אמך שמא אב ואם יש לכם שאתם צריכים לתור'. כתיב לא תרצח שמא שפיכות דמים יש ביניכם שאתם צריכים לתורה. כתי' לא תנאף שמא נשים יש ביניכם שאתם צריכין לתור'. כתיב לא תגנוב שמא ממונות יש ברקיע שאתם צריכין לתור'. כתי' לא תענה שמא עדות שקר יש ביניכם שאתם צריכים לתור'. כתי' לא תחמוד שמא בתים ושדות וכרמים יש ביניכם שאתם צריכין לתורה. מיד חזרו כל מלאכי השרת והודו לדבריו של הב"ה ואמרו יי' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים. ולמדו הקב"ה כל התורה כולה בארבעים יום וכשבא לירד וראה אימתן של מלאכי' וגדודי מלאכי אימה מלאכי זיע מלאכי חלחל מלאכי רתת מיד אחזתו חלחלה ושכחה בשעה אחת, מיד קרא הב"ה ליפיפי"ה שר התורה ומסר לו את התורה ערוכה בכל ושמור' וכל מלאכי השרת נעשו אוהביו, וכל אחד ואחד מסר לו דבר רפואה וסוד שמות שהן יוצאין מכל פרשה ופרשה וכל שמושיהן שכן הוא אומר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנו' באדם. ואף מלאך המות מסר לו דבר שכן כתיב ויתן את הקטרת ויכפר על העם, וזהו השמוש הנכבד שמסרו לו המלאכים על ידי יפיפ"יה שר התורה ועל ידי מטטרון שר הפנים ומסרה משה לאלעזר ואלעזר לפנחס בנו שהוא אליהו כהנא רבא ויקירא זכור לטוב אמן:
נשלם מעין חכמה:
