שורשו של הרוע
שנאתו של עמלק לישראל אינה שנאה על עוול שנעשה לו, אלא התנגדות
למהותו של היהודי, המסמל את הקב"ה – "עם ה' אלה" – היא שמוציאה את עמלק מן הכלים.
עמלק הרי היה רוצה לעקור את הקב"ה מן העולם, ומפני שאין הוא מסוגל לכך, הוא פונה אל
נציגי הקב"ה עלי אדמות – עם ישראל.
את ישמעאל מרגיז האיסור "לא תגנוב" ועשו
מוטרד בגלל "לא תרצח"; עמלק, לעומתם, מתנגד לעיקרון – "אנכי ה'". כל אומה מסמלת
מידה פגומה אחרת, ואילו "ראשית גויים עמלק" מיצג את הפגם השורשי, את ההפך הגמור
מהקדושה. שנאה זו באה, "שלא על-פי טעם ודעת". שנאתו של עמלק היא שנאה "שאינה תלויה
בדבר", ולכן אינה בטלה.
השפת אמת:
בפסוק בחר לנו אנשים, צדיקים, כי לא כל אחד יכול להלחם בעמלק,
דכתיב מלחמה לה' בעמלק, פירוש הנלחמים לשם ה' יכולין לנצחו, דאיתא אין לך מלחמה
שנוצחת שלא יהיה בה מזרע עשו, כי הוא ירש החרב, אבל הנלחמים לשם שמים יכולין לנצחו,
לכן כתיב כאשר ירים משה ידו... כי עמלק שונא את בני ישראל ושונא לשמים ועיקר שנאת
בני ישראל צריכה להיות בעבור כי הוא שנאוי להמקום ב"ה, ואז נוצחין המלחמה. (שם תרנ"ז)
זהר, שמות:
אָמַר ר' שִׁמְעוֹן, וְכִי קַלָהּ
הִיא בְּעֵינֶיךָ, קְרָבָא דָּא דַּעֲמָלֵק. תָּא חֲזֵי, מִן יוֹמָא דְּאִתְבְּרֵי
עָלְמָא, עַד הַהוּא זִמְנָא, וּמֵהַהוּא זִמְנָא, עַד דְּיֵיתֵי מַלְכָּא
מְשִׁיחָא, וַאֲפִילּוּ בְּיוֹמוֹי דְּגוֹג וּמָגוֹג, לָא יִשְׁתְּכַּח
כְּוָותֵיהּ. לָאו בְּגִין חַיָּילִין תַּקִּיפִין וְסַגִּיאִין, אֶלָּא בְּגִין
דִּבְכָל סִטְרִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְכִי קַל הוּא בְּעֵינֶיךְ הַקְּרָב הַזֶּה שֶׁל
עֲמָלֵק? בּא רְאֵה, מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם עַד לְאוֹתוֹ זְמַן, וּמֵאוֹתוֹ
זְמַן עַד שֶׁיָּבא מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, וַאֲפִלּוּ בִּימֵי גוֹג וּמָגוֹג, לֹא
יִמָּצֵא כָּמוֹהוּ. לֹא בִּשְׁבִיל הַחֲיָלוֹת הַחֲזָקִים וְהָרַבִּים, אֶלָּא
מִשּׁוּם שֶׁבְּכָל הַצְּדָדִים שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָיָה.
זהר, בראשית:
וזה לשון הזוהר בפרשת בראשית (דף כה ע"א): מִיָּד שַׁרְיָא עֲלֵיהּ י"ה וְאִשְׁתְּלִים אוֹמָאָה: "כִּי יָד עַל כֵּס יָה מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז טז). ומבאר הזוהר שלא יהיה שם הוי"ה שלם עד שֶנִשְׁלְמָה הַשְּׁבוּעָה שנשבע הקדוש ברוך הוא בתורה למחות את זרע עמלק, כמו שכתוב: "כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר" (שמות יז טז). ופירש רש"י בחומש: 'ידו של הקדוש ברוך הוא הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו "כֵּס" ולא נאמר 'כסא'? אף השם נחלק לחציו, שנשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו. וכשימחה שמו, יהיה השם שלם והכסא שלם'! עד כאן לשון רש"י בחומש. ולענייננו, סוד הפסוק רומז שזה יהיה על ידי שמשה רבינו בסוד הגלגול יוציא את השכינה הקדושה מתוך קליפת הערב רב ששורשם משורש עמלק. ואז, כאשר לא ישאר להם חיות מצד הקדושה, על ידי זה הערב רב ימחו ויכלו מאליהם.
