לק"י
פוק חזי מה כתב האי צדיק נשגב, מרן המקובל המלוב"ן רבי יעקב אביחצירא זי"ע, בספרו 'פיתוחי חותם' (פרשת שמיני, על הפסוק "אֶת זֶה תֹּאכְלוּ מִכֹּל אֲשֶׁר בַּמָּיִם כֹּל אֲשֶׁר לוֹ סְנַפִּיר וְקַשְׂקֶשֶׂת בַּמַּיִם בַּיַּמִּים וּבַנְּחָלִים אֹתָם תֹּאכֵלוּ:"), וזו לשון קדשו:
"החידושים המתחדשים - אם יש להם הקדמות וסמוכות על מי לסמך, הרשות בידכם ללמד אותם... וההקדמות והסמוכות לחידושים כך יהיו: או שיהיו מן התורה מנה ובה, שמביא ראיה ממקום למקום, או שמביא ראיה מן המשנה או מן הגמרא, או מביא ראיה מן המפרשים האחרונים... אותם החידושים תלמדו ותהגו בהם ותהנו מהם. אבל אם בנויים אותם החידושים על קו תהו ואבני בהו בלי סמוכות והקדמות - דע לך, שחידושים אלו עושים רקיעים וארצות של שווא, ונותנים כח לס"מ ולפלונית להתגבר... אותם חידושים שקץ הם לכם, לא תהגו בהם והפוגע בהם קוברם"...
הדעת נסערת והרעיון נבהל לנוכח המחשבה, כי ישנם חידושים ופלפולים שהיו סמוכים ובנויים על קו תהו ואבני בהו, בשל היסוד המוטעה, בדמות תיבה חסרה או שגויה בלשון הגמרא, רש"י ותוספות, וביאורי גדולי המפרשים, ראשונים כאחרונים. ככל שהדברים מסעירים כלפי העבר, הם מרטיטי לב משמחה על האור הגדול הבוקע מתיקון מהדורת הש"ס. בדמיוננו, חורבן ארצות שווא, התמוטטות רקיעי שווא, שברון עוזה של סטרא אחרא והסרת כוחו של המקטרג. לא יומא טבא לרבנן הוא, אלא חג ומועד לכלל ישראל, ציון דרך בתולדות עמנו, ביטוי ממשי ואמיתי ל'אתחלתא דגאולה'.
מתוך הקדמת ספר הזהר:
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מַהוּ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ. אָמַר לֵיהּ בְּשַׁעֲתָא דְאִתְמָסַר אוֹרַיְיתָא לְמשֶׁה, אָתוּ כַּמָּה רִבּוֹא דְּמַלְאֲכֵי עִלָּאִין לְאוֹקְדָא לֵיהּ בְּשַׁלְהוֹבָא דְפוּמְהוֹן, עַד דְּחֲפָא עֲלֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְהַשְׁתָּא דְהַאי מִלָּה סָלְקָא וְאִתְעַטְּרַת וְקָיְימָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִיהוּ חָפֵי עַל הַהִיא מִלָּה וְכַסֵּי עַל הַהוּא בַּר נָשׁ דְּלָא יִשְׁתְּמוֹדַע לְגַבַּיְיהוּ אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְלָא יְקַנְּאוּן לְגַבֵּיהּ עַד דְּאִתְעֲבִיד מֵהַהִיא מִלָּה שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה הֲדָא הוּא דִכְתִיב וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטוֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסוֹד אָרֶץ. מִכָּאן דְּכָל מִלָּה דְסָתִים מֵעֵינָא סָלְקָא לְתוֹעַלְתָּא עִלָּאָה הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה נא) וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ. וְאַמַּאי אִתְחֲפֵי וְאִתְכַּסֵּי מֵעֵינָא, בְּגִין לְתוֹעַלְתָּא עִלָּאָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב לִנְטוֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסוֹד אָרֶץ כְּמָה דְּאִתְּמָר.
וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה. וְלֵאמֹר לְאִנּוּן תַּרְעִין וּמִלִּין דִּמְצוּיָינִין אִלֵּין עַל אִלֵּין עַמִּי אָתָּה. אַל תִּקְרֵי (בתיקון יח דף לה ב) עַמִּי אָתָּה, אֶלָּא עִמִּי אָתָּה לְמֶהוֵי שׁוּתָּפָא עִמִּי, מָה אֲנָא בְּמִלּוּלָא דִילִי עֲבָדִית שָׁמַיִם וָאָרֶץ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים לג) בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעַשִׂוּ, אוּף הָכִי אַתְּ. זַכָּאִין אִנּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. וְאִי תֵימָא דְּמִלָּה דְכָל בַּר נָשׁ דְּלָא יָדַע עָבִיד דָּא.
תָּא חֲזֵי, הַהוּא דְּלָאו אָרְחֵיהּ (יתרו פ''ז א) בְּרָזִין דְּאוֹרַיְיתָא וְחִדֵּשׁ מִלִּין דְּלָא יְדַע עַל בּוּרְיֵיהוֹן כְּדְקָא יְאוּת, הַהִיא מִלָּה סַלְקָא וְנָפִיק לְגַבֵּי הַהִיא מִלָה (משלי טז) אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר, מִגּוֹ נוּקְבָא דִתְהוֹמָא רַבָּא וְדָלִיג חֲמֵשׁ מְאָה פַּרְסֵי לְקַבְּלָא לְהַהִיא מִלָּה וְנָטִיל לָהּ וְאָזִיל בְּהַהִיא מִלָּה לְגוֹ נוּקְבֵיהּ וְעָבִיד בָּהּ רְקִיעָא דְשָׁוְא דְּאִקְרֵי תֹּהוּ. וְטָס בְּהַהוּא רְקִיעָא הַהוּא אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת שִׁיתָּא אַלְפֵי פַּרְסֵי בְּזִמְנָא חָדָא. כֵּיוָן דְּהַאי רְקִיעָא דְשָׁוְא קָאִים נָפְקַת מִיָּד (פקודי ער''ה) אֵשֶׁת זְנוּנִים וְאַתְקִיף בְּהַהוּא רְקִיעָא דְשָׁוְא (נ''א היא) (נ''א ואיש תהפוכות) וְאִשְׁתַּתְּפַת בֵּיהּ וּמִתַּמָּן נָפְקַת וְקָטְלַת כַּמָּה אֲלָפִין וְרִבְוָון, בְּגִין דְּכַד קָיְימַת בְּהַהוּא רְקִיעָא אִית לָהּ רְשׁוּ וִיכָלְתָּא לְמֶהֱוֵי טָס כָּל עָלְמָא בְּרִגְעָא חֲדָא.
וְעַל דָּא כְּתִיב, (ישעיה ה) הוֹי מוֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשְּׁוָא. הֶעָוֹן דָּא דְכוּרָא. וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה. מַאן חַטָּאָה, דָּא נוּקְבָא דְאִקְרֵי חַטָּאָה. אִיהוּ מָשִׁיךְ הַהוּא דְאִקְרֵי עָוֹן בְּאִנּוּן חַבְלֵי הַשָּׁוְא. וּלְבָתַר כַּעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה, לְהַהִיא נוּקְבָא דְאִקְרֵי חַטָּאָה, דְּתַמָּן אִתְתַּקְפַת לְמֶהוֵי טָס לְקַטְלָא בְּנֵי נָשָׁא. וְעַל דָּא (משלי ז) כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה, מַאן הִפִּילָה, דָּא הַהִיא חַטָּאָה דְּקָטְלִית בְּנֵי נְשָׁא. מָאן גָּרִים דָּא, תַּלְמִיד חָכָם דְּלָא מָטֵי לְהוֹרָאָה וּמוֹרֶה, רַחֲמָנָא לִשֵּׁזְבָן.
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְחַבְרַיָא בְּמָטוּתָא מִנַּיְיכוֹ דְּלָא תַפְקוּן מִפּוּמַיְיכוּ מִלָּה דְאוֹרַיְיתָא דְלָא (יתרו פ''ז א') יְדַעְתּוּן וְלָא שְׁמַעְתּוּן מֵאִילָנָא רַבְרְבָא כְּדְקָא יְאוּת, בְּגִין דְּלָא תֶהווֹן גָּרְמִין לְהַהוּא חַטָּאָה לְקַטְלָא אֻכְלוֹסִין דְּבַּר נָשׁ לְמַגָּנָא. פָּתְחוּ כֻּלְהוֹן וְאָמְרוּ רַחֲמָנָא לִשֵּׁזְבָן, רַחֲמָנָא לִשֵּׁזְבָן.
תרגום:
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַה זֶּה וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךְ אָמַר לוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְסְרָה הַתּוֹרָה לְמֹשֶׁה, בָּאוּ כַּמָּה רִבּוֹאוֹת שֶׁל מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים לִשְׂרֹף אוֹתוֹ בְּשַׁלְהֶבֶת פִּיהֶם, עַד שֶׁכִּסָּה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ- הוּא. וְכָעֵת שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה עוֹלֶה וּמִתְעַטֵּר וְעוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ- הוּא, הוּא מְכַסֶּה עַל אוֹתוֹ הַדָּבָר, וּמְכַסֶּה עַל אוֹתוֹ הָאָדָם שֶׁלֹּא יֻכַּר אֲלֵיהֶם אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְלֹא יְקַנְּאוּ לוֹ, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהַדָּבָר (תורה) הַהוּא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךְ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ. מִכָּאן שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁנִּסְתָּר מִן הָעַיִן, עוֹלֶה לְתוֹעֶלֶת עֶלְיוֹנָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךְ. וְלָמָּה נֶעְלָם וּמִתְכַּסֶּה מִן הָעַיִן בִּשְׁבִיל תּוֹעֶלֶת עֶלְיוֹנָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה. וְלֵאמֹר - לְאוֹתָם הַשְּׁעָרִים וְהַדְּבָרִים הַמְצֻיָּנִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ - עַמִּי אָתָּה. אַל תִּקְרֵי עַמִּי אֶלָּא עִמִּי אָתָּה, לִהְיוֹת שֻׁתָּף עִמִּי. מָה אֲנִי בַּדִּבּוּר שֶׁלִּי עָשִׂיתִי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ - אַף כָּךְ אַתָּה. אַשְׁרֵי אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁדִּבּוּר שֶׁל כָּל אָדָם שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ עוֹשֶׂה כָּזֶה.
בֹּא רְאֵה, אוֹתוֹ שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה וּמְחַדֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עַל בֻּרְיָם כָּרָאוּי, אוֹתוֹ הַדָּבָר עוֹלֶה וְיוֹצֵא לְאוֹתוֹ הַדָּבָר אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר מִתּוֹךְ נֶקֶב הַתְּהוֹם הַגָּדוֹל, וּמְדַלֵּג חֲמֵשׁ מֵאוֹת פַּרְסָאוֹת לְקַבֵּל אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר. וְנוֹטֵל אוֹתוֹ, וְהוֹלֵךְ עִם אוֹתוֹ הַדָּבָר לְתוֹךְ הַנֶּקֶב שֶׁלּוֹ, וְעוֹשֶׂה בּוֹ רָקִיעַ שֶׁל שָׁוְא שֶׁנִּקְרָא תֹהוּ. וְטָס בְּאוֹתוֹ הָרָקִיעַ אוֹתוֹ אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת שֵׁשֶׁת אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת בְּפַעַם אַחַת. וְכֵיוָן שֶׁהָרָקִיעַ הַזֶּה שֶׁל שָׁוְא עוֹמֵד, מִיָּד יוֹצֵאת אֵשֶׁת זְנוּנִים וּמִתְחַזֶּקֶת בְּאוֹתוֹ הָרָקִיעַ שֶׁל שָׁוְא [נ''א: היא] [נ''א: ואיש תהפוכות] וּמִשְׁתַּתֶּפֶת עִמּוֹ, וּמִשָּׁם יוֹצֵאת וְהוֹרֶגֶת כַּמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת. מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר הִיא עוֹמֶדֶת בָּרָקִיעַ הַהוּא, יֵשׁ לָהּ רְשׁוּת וִיכֹלֶת לִהְיוֹת טָסָה אֶת כָּל הָעוֹלָם בְּרֶגַע אֶחָד.
וְעַל זֶה כָּתוּב (ישעיה ה) הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָון בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא. הֶעָון זֶה הַזָּכָר. וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה, מִי הַחַטָּאָה זוֹ הַנְּקֵבָה שֶׁנִּקְרֵאת חַטָּאָה. הוּא מוֹשֵׁךְ אֶת אוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא עָון בְּאוֹתָם חַבְלֵי הַשָּׁוְא. וְאַחַר כָּךְ כַּעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה, אֶת אוֹתָהּ הַנְּקֵבָה שֶׁנִּקְרֵאת חַטָּאָה, שֶׁשָּׁם הִתְגַּבְּרָה לִהְיוֹת טָסָה לַהֲרֹג בְּנֵי אָדָם. וְעַל זֶה (משלי ז) כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה. מִי הִפִּילָה זוֹ אוֹתָהּ הַחַטָּאָה שֶׁהוֹרֶגֶת בְּנֵי אָדָם. מִי גָרַם אֶת זֶה תַּלְמִיד הֶחָכָם שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וּמוֹרֶה. הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לַחֲבֵרִים, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם שֶׁלֹּא תוֹצִיאוּ מִפִּיכֶם דְּבַר תּוֹרָה שֶׁלֹּא יְדַעְתֶּם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם מֵעֵץ גָּדוֹל כָּרָאוּי, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִהְיוּ גוֹרְמִים לְאוֹתָהּ הַחַטָּאָה לַהֲרֹג הֲמוֹנֵי בְּנֵי אָדָם לְחִנָּם. פָּתְחוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ, הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ, הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ.
"החידושים המתחדשים - אם יש להם הקדמות וסמוכות על מי לסמך, הרשות בידכם ללמד אותם... וההקדמות והסמוכות לחידושים כך יהיו: או שיהיו מן התורה מנה ובה, שמביא ראיה ממקום למקום, או שמביא ראיה מן המשנה או מן הגמרא, או מביא ראיה מן המפרשים האחרונים... אותם החידושים תלמדו ותהגו בהם ותהנו מהם. אבל אם בנויים אותם החידושים על קו תהו ואבני בהו בלי סמוכות והקדמות - דע לך, שחידושים אלו עושים רקיעים וארצות של שווא, ונותנים כח לס"מ ולפלונית להתגבר... אותם חידושים שקץ הם לכם, לא תהגו בהם והפוגע בהם קוברם"...
הדעת נסערת והרעיון נבהל לנוכח המחשבה, כי ישנם חידושים ופלפולים שהיו סמוכים ובנויים על קו תהו ואבני בהו, בשל היסוד המוטעה, בדמות תיבה חסרה או שגויה בלשון הגמרא, רש"י ותוספות, וביאורי גדולי המפרשים, ראשונים כאחרונים. ככל שהדברים מסעירים כלפי העבר, הם מרטיטי לב משמחה על האור הגדול הבוקע מתיקון מהדורת הש"ס. בדמיוננו, חורבן ארצות שווא, התמוטטות רקיעי שווא, שברון עוזה של סטרא אחרא והסרת כוחו של המקטרג. לא יומא טבא לרבנן הוא, אלא חג ומועד לכלל ישראל, ציון דרך בתולדות עמנו, ביטוי ממשי ואמיתי ל'אתחלתא דגאולה'.
מתוך הקדמת ספר הזהר:
אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר מַהוּ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ. אָמַר לֵיהּ בְּשַׁעֲתָא דְאִתְמָסַר אוֹרַיְיתָא לְמשֶׁה, אָתוּ כַּמָּה רִבּוֹא דְּמַלְאֲכֵי עִלָּאִין לְאוֹקְדָא לֵיהּ בְּשַׁלְהוֹבָא דְפוּמְהוֹן, עַד דְּחֲפָא עֲלֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְהַשְׁתָּא דְהַאי מִלָּה סָלְקָא וְאִתְעַטְּרַת וְקָיְימָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִיהוּ חָפֵי עַל הַהִיא מִלָּה וְכַסֵּי עַל הַהוּא בַּר נָשׁ דְּלָא יִשְׁתְּמוֹדַע לְגַבַּיְיהוּ אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְלָא יְקַנְּאוּן לְגַבֵּיהּ עַד דְּאִתְעֲבִיד מֵהַהִיא מִלָּה שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה הֲדָא הוּא דִכְתִיב וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטוֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסוֹד אָרֶץ. מִכָּאן דְּכָל מִלָּה דְסָתִים מֵעֵינָא סָלְקָא לְתוֹעַלְתָּא עִלָּאָה הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ישעיה נא) וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ. וְאַמַּאי אִתְחֲפֵי וְאִתְכַּסֵּי מֵעֵינָא, בְּגִין לְתוֹעַלְתָּא עִלָּאָה. הֲדָא הוּא דִכְתִיב לִנְטוֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסוֹד אָרֶץ כְּמָה דְּאִתְּמָר.
וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה. וְלֵאמֹר לְאִנּוּן תַּרְעִין וּמִלִּין דִּמְצוּיָינִין אִלֵּין עַל אִלֵּין עַמִּי אָתָּה. אַל תִּקְרֵי (בתיקון יח דף לה ב) עַמִּי אָתָּה, אֶלָּא עִמִּי אָתָּה לְמֶהוֵי שׁוּתָּפָא עִמִּי, מָה אֲנָא בְּמִלּוּלָא דִילִי עֲבָדִית שָׁמַיִם וָאָרֶץ כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (תהלים לג) בִּדְבַר יְיָ שָׁמַיִם נַעַשִׂוּ, אוּף הָכִי אַתְּ. זַכָּאִין אִנּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. וְאִי תֵימָא דְּמִלָּה דְכָל בַּר נָשׁ דְּלָא יָדַע עָבִיד דָּא.
תָּא חֲזֵי, הַהוּא דְּלָאו אָרְחֵיהּ (יתרו פ''ז א) בְּרָזִין דְּאוֹרַיְיתָא וְחִדֵּשׁ מִלִּין דְּלָא יְדַע עַל בּוּרְיֵיהוֹן כְּדְקָא יְאוּת, הַהִיא מִלָּה סַלְקָא וְנָפִיק לְגַבֵּי הַהִיא מִלָה (משלי טז) אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר, מִגּוֹ נוּקְבָא דִתְהוֹמָא רַבָּא וְדָלִיג חֲמֵשׁ מְאָה פַּרְסֵי לְקַבְּלָא לְהַהִיא מִלָּה וְנָטִיל לָהּ וְאָזִיל בְּהַהִיא מִלָּה לְגוֹ נוּקְבֵיהּ וְעָבִיד בָּהּ רְקִיעָא דְשָׁוְא דְּאִקְרֵי תֹּהוּ. וְטָס בְּהַהוּא רְקִיעָא הַהוּא אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת שִׁיתָּא אַלְפֵי פַּרְסֵי בְּזִמְנָא חָדָא. כֵּיוָן דְּהַאי רְקִיעָא דְשָׁוְא קָאִים נָפְקַת מִיָּד (פקודי ער''ה) אֵשֶׁת זְנוּנִים וְאַתְקִיף בְּהַהוּא רְקִיעָא דְשָׁוְא (נ''א היא) (נ''א ואיש תהפוכות) וְאִשְׁתַּתְּפַת בֵּיהּ וּמִתַּמָּן נָפְקַת וְקָטְלַת כַּמָּה אֲלָפִין וְרִבְוָון, בְּגִין דְּכַד קָיְימַת בְּהַהוּא רְקִיעָא אִית לָהּ רְשׁוּ וִיכָלְתָּא לְמֶהֱוֵי טָס כָּל עָלְמָא בְּרִגְעָא חֲדָא.
וְעַל דָּא כְּתִיב, (ישעיה ה) הוֹי מוֹשְׁכֵי הֶעָוֹן בְּחַבְלֵי הַשְּׁוָא. הֶעָוֹן דָּא דְכוּרָא. וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה. מַאן חַטָּאָה, דָּא נוּקְבָא דְאִקְרֵי חַטָּאָה. אִיהוּ מָשִׁיךְ הַהוּא דְאִקְרֵי עָוֹן בְּאִנּוּן חַבְלֵי הַשָּׁוְא. וּלְבָתַר כַּעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה, לְהַהִיא נוּקְבָא דְאִקְרֵי חַטָּאָה, דְּתַמָּן אִתְתַּקְפַת לְמֶהוֵי טָס לְקַטְלָא בְּנֵי נָשָׁא. וְעַל דָּא (משלי ז) כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה, מַאן הִפִּילָה, דָּא הַהִיא חַטָּאָה דְּקָטְלִית בְּנֵי נְשָׁא. מָאן גָּרִים דָּא, תַּלְמִיד חָכָם דְּלָא מָטֵי לְהוֹרָאָה וּמוֹרֶה, רַחֲמָנָא לִשֵּׁזְבָן.
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן לְחַבְרַיָא בְּמָטוּתָא מִנַּיְיכוֹ דְּלָא תַפְקוּן מִפּוּמַיְיכוּ מִלָּה דְאוֹרַיְיתָא דְלָא (יתרו פ''ז א') יְדַעְתּוּן וְלָא שְׁמַעְתּוּן מֵאִילָנָא רַבְרְבָא כְּדְקָא יְאוּת, בְּגִין דְּלָא תֶהווֹן גָּרְמִין לְהַהוּא חַטָּאָה לְקַטְלָא אֻכְלוֹסִין דְּבַּר נָשׁ לְמַגָּנָא. פָּתְחוּ כֻּלְהוֹן וְאָמְרוּ רַחֲמָנָא לִשֵּׁזְבָן, רַחֲמָנָא לִשֵּׁזְבָן.
תרגום:
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַה זֶּה וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךְ אָמַר לוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְסְרָה הַתּוֹרָה לְמֹשֶׁה, בָּאוּ כַּמָּה רִבּוֹאוֹת שֶׁל מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים לִשְׂרֹף אוֹתוֹ בְּשַׁלְהֶבֶת פִּיהֶם, עַד שֶׁכִּסָּה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ- הוּא. וְכָעֵת שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה עוֹלֶה וּמִתְעַטֵּר וְעוֹמֵד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ- הוּא, הוּא מְכַסֶּה עַל אוֹתוֹ הַדָּבָר, וּמְכַסֶּה עַל אוֹתוֹ הָאָדָם שֶׁלֹּא יֻכַּר אֲלֵיהֶם אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְלֹא יְקַנְּאוּ לוֹ, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהַדָּבָר (תורה) הַהוּא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךְ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ. מִכָּאן שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁנִּסְתָּר מִן הָעַיִן, עוֹלֶה לְתוֹעֶלֶת עֶלְיוֹנָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךְ. וְלָמָּה נֶעְלָם וּמִתְכַּסֶּה מִן הָעַיִן בִּשְׁבִיל תּוֹעֶלֶת עֶלְיוֹנָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה. וְלֵאמֹר - לְאוֹתָם הַשְּׁעָרִים וְהַדְּבָרִים הַמְצֻיָּנִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ - עַמִּי אָתָּה. אַל תִּקְרֵי עַמִּי אֶלָּא עִמִּי אָתָּה, לִהְיוֹת שֻׁתָּף עִמִּי. מָה אֲנִי בַּדִּבּוּר שֶׁלִּי עָשִׂיתִי שָׁמַיִם וָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לג) בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ - אַף כָּךְ אַתָּה. אַשְׁרֵי אוֹתָם שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בַּתּוֹרָה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁדִּבּוּר שֶׁל כָּל אָדָם שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ עוֹשֶׂה כָּזֶה.
בֹּא רְאֵה, אוֹתוֹ שֶׁאֵין דַּרְכּוֹ בְּסוֹדוֹת הַתּוֹרָה וּמְחַדֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ עַל בֻּרְיָם כָּרָאוּי, אוֹתוֹ הַדָּבָר עוֹלֶה וְיוֹצֵא לְאוֹתוֹ הַדָּבָר אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר מִתּוֹךְ נֶקֶב הַתְּהוֹם הַגָּדוֹל, וּמְדַלֵּג חֲמֵשׁ מֵאוֹת פַּרְסָאוֹת לְקַבֵּל אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר. וְנוֹטֵל אוֹתוֹ, וְהוֹלֵךְ עִם אוֹתוֹ הַדָּבָר לְתוֹךְ הַנֶּקֶב שֶׁלּוֹ, וְעוֹשֶׂה בּוֹ רָקִיעַ שֶׁל שָׁוְא שֶׁנִּקְרָא תֹהוּ. וְטָס בְּאוֹתוֹ הָרָקִיעַ אוֹתוֹ אִישׁ תַּהְפּוּכוֹת שֵׁשֶׁת אֲלָפִים פַּרְסָאוֹת בְּפַעַם אַחַת. וְכֵיוָן שֶׁהָרָקִיעַ הַזֶּה שֶׁל שָׁוְא עוֹמֵד, מִיָּד יוֹצֵאת אֵשֶׁת זְנוּנִים וּמִתְחַזֶּקֶת בְּאוֹתוֹ הָרָקִיעַ שֶׁל שָׁוְא [נ''א: היא] [נ''א: ואיש תהפוכות] וּמִשְׁתַּתֶּפֶת עִמּוֹ, וּמִשָּׁם יוֹצֵאת וְהוֹרֶגֶת כַּמָּה אֲלָפִים וּרְבָבוֹת. מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר הִיא עוֹמֶדֶת בָּרָקִיעַ הַהוּא, יֵשׁ לָהּ רְשׁוּת וִיכֹלֶת לִהְיוֹת טָסָה אֶת כָּל הָעוֹלָם בְּרֶגַע אֶחָד.
וְעַל זֶה כָּתוּב (ישעיה ה) הוֹי מֹשְׁכֵי הֶעָון בְּחַבְלֵי הַשָּׁוְא. הֶעָון זֶה הַזָּכָר. וְכַעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה, מִי הַחַטָּאָה זוֹ הַנְּקֵבָה שֶׁנִּקְרֵאת חַטָּאָה. הוּא מוֹשֵׁךְ אֶת אוֹתוֹ שֶׁנִּקְרָא עָון בְּאוֹתָם חַבְלֵי הַשָּׁוְא. וְאַחַר כָּךְ כַּעֲבוֹת הָעֲגָלָה חַטָּאָה, אֶת אוֹתָהּ הַנְּקֵבָה שֶׁנִּקְרֵאת חַטָּאָה, שֶׁשָּׁם הִתְגַּבְּרָה לִהְיוֹת טָסָה לַהֲרֹג בְּנֵי אָדָם. וְעַל זֶה (משלי ז) כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה. מִי הִפִּילָה זוֹ אוֹתָהּ הַחַטָּאָה שֶׁהוֹרֶגֶת בְּנֵי אָדָם. מִי גָרַם אֶת זֶה תַּלְמִיד הֶחָכָם שֶׁלֹּא הִגִּיעַ לְהוֹרָאָה וּמוֹרֶה. הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן לַחֲבֵרִים, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם שֶׁלֹּא תוֹצִיאוּ מִפִּיכֶם דְּבַר תּוֹרָה שֶׁלֹּא יְדַעְתֶּם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם מֵעֵץ גָּדוֹל כָּרָאוּי, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִהְיוּ גוֹרְמִים לְאוֹתָהּ הַחַטָּאָה לַהֲרֹג הֲמוֹנֵי בְּנֵי אָדָם לְחִנָּם. פָּתְחוּ כֻלָּם וְאָמְרוּ, הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ, הָרַחֲמָן יַצִּילֵנוּ.
